|
היא צועדת לאט לאט, מתקרבת לאט, מהססת מעט, חוששת, אך לא
חוזרת, ממשיכה קדימה. הוא תמיד שם מחכה לה, היא אוהבת אותו -
כשהוא עם חיוך על הפנים, חיוך של "ידעתי שתחזרי..."
הוא קורא אותה כמו כף היד המצולקת שלו, הוא יודע ממה היא
עשויה, ממה היא חוששת.
|
|
|
מאות סלוגנים,
אלפים שלחתי, מה
לא ניסיתי, כל
סוג של הומור,
שנינות שטרם
נראתה כמוה,
סרקזם אכזרי,
נונסנס מוחלט,
הכל! ואף לא אחד
התפרסם.
בסוף החלטתי
לכתוב אימייל
לבועז ולבקש
ממנו שידבר עם
הזה שמאשר. אחרי
שבוע בועז חזר
אלי, ואמר לי
שהזה שמאשר חושב
שיש לי אחלה
סלוגנים, אבל
שאני צריך
להפסיק לכתוב
אותם בשוודית.
צרצר. |
|
