|
מהי השתיקה אם לא מלים?
(ובעצם, כבר מזמן, אני כאן: www.zoshe.org)
הראש שלי הוא מחסן ענק לסחורות בלתי עתידיות. אני שמה בו הכל.
שום דבר מזה אני לא באמת צריכה. בחישוב פשוט של נפח מוח אפור
דהוי אני משערת שתשעים אחוז תפוסים במלל סדרתי בלתי שמיש.
לפעמים אני מחפשת משהו אחד ולא מוצאת רק בגלל שהכל מאורגן רע
כל כך.
|
יש לי מישהו חדש באופק.
אומרים שאין כמו משהו חדש להשכיח את הישן.
|
המרחק בין התאוריה לפרקטיקה הוא כאורכה של אצבעי
המתגנבת בהחלטיות אל בין רגלי
|
זה מת כל כך. אני בועטת לזה בראש.
אני תוקעת מחטי פלדה ארוכות בגלגלי העיניים.
רק כדי להיות בטוחה. צליל התפקעויות.
|
אני מביאה את זה לידי מגע. קרוב.
ידי מוכתמות. ירכי פרומות.
|
על בטני מונח אנדרה וונוס מקופלת בתודעתו הנמה
חום בטני מול סיבוביו
חום מול חום
אנדרה אנדרה האם שומע
איבדנו כל אשר יקר היה
ולא ישוב עוד לעולם אנדרה
הגם שמעולם לא היית
|
בינתיים שומרים לו מקום. 3194 יצירות בתור, ואני מי אני מה אני
|
ועדיין נודד בשנתי.
מעופים קצרים
משק קרב ובא
פצעיי נדלקים כאורות מסלול
להחיש את הנחיתה
|
הדלת נפתחת
אל חור מנעול שחור
רצפתקרה לוכדת
אל בין סדקי הקור
|
פולסארים פועמים
בגלקסיה מתרחקת
|
ליופיטר יש ירח חדש, אתה שומע?
ירח חדש.
ירח חדש נוסע בדרך מוזר, אתה שומע?
|
במקרה הגרוע לחתוך את רצועות המרי האזרחי הדופיטמתי בסכין
כמו אלכסנדר מוקדון פותח בחרבו את הקשר הגורדי
בטוח היו בקהל אנשים שחשבו שזה בזבוז נורא של חבל
|
לזכרן של תמורות הרגש
כשהעונות מרחפות
ורוח על פניך, תהום.
|
ואני
עוף החול של הפעם השביעית
|
באים אליהן בחושך בלילה כשהן שקטות ורגועות ומוכנות לפרוש
זרועות צחורות ולקבל אליהן בחמימות את זה שיבוא, אבל במקום זה
מגיע הטרקטור הענק הזה שקוטף אותן מהרצפה כמו משהו מסרט מדע
בדיוני עם הפנסים המשוגעים שרצים לו מקדימה ולפני שהן קולטות
מה בכלל קורה הופ
|
את שולחת את הרגשות שלך לניקוי יבש.
הוצאת אותם לאיוורור וגילית מושבות שלמות של עובש משגשגות
עליהם.
|
(You always liked to see me bleed)
|
אקריליק ואקונומיקה על קנווס, 70X50 ס"מ.
|
אקריליק ודם על קנווס, 70X100 ס"מ
|
אל הארכיון האישי (32 יצירות מאורכבות)
|
|
מה יש לארוחת
ערב? נקניקיות?
ומה אני אוכל?
החבר של שלי. |
|
