[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אינדיאנה מקלין
אינדי ל. מקלין הנה אישיות מעניינת שלא מבחירתה.
חייה הביאו אותה למקומות אפלים יותר מרוב האנשים
שאנו מכירים והמילים היו לה לריפוי מזוריה.
זו הסיבה, ככל הנראה, שלאחרונה אינה יכולה להפסיק
לכתוב.
"אם יש מה שחשוב לי בכתיבה,
הוא שביב של חיבור והבנה
והידיעה
שכמו ליטוף עליו של ורד על גופה
חלקנו רגע אמיתי של אהבה
של הבנה"




לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
אתן לך פרח יפתי
ואת לי את לבך תתני
אתן לך נשיקה קטנה
ואת תתני נחשול תשוקה

אהבה
להסביר ניסיתי
אך לא הצלחתי
לא כיסיתי
את כל עולם אהבתי

אני לא משתגע
לא מתנענע
לא...
פשוט אני לא

גן עדן
ואני חיוך פורסת
מה יפה הנך ילדה
את ידיי סביבך עוטפת
אמא כאן - אל דאגה

יחסים
מתקפלת ורועדת
מבכה על הבאות
כבר יושבת וסולדת
מכל שיכול להיות

אימפרסיוניסטית
דין המתים
דין אכזרי
דין בלי פנים
דין אמתי

ייסורים
בן תהומות וסדקים
בן נהרות והרים
בינות החלל
ובין כל דבר בכלל
יש יתוש קטנטן

גיהנום
הצילני
ולמוות אל תתני
השיעני

חנה'לה
הזונה הזאת
במקום לפתוח ת'רגליים
ממששת לי ת'זין

החיים הם חרטה
מן בלילה של תאורה
של צבעים ושל תקווה
שסופה הוא אכזבה

גיהנום
הניחו לי
למות
הניחו לי
לשוט

כאב
לו רק נתת לי ללכת
כמו השלכת
בסוף הקיץ מתנוונת
נעלמת

אמונה
הבל הלב צועד בודד
קורע שומע ומתפרע
הוא בעצמו עוד לא יודע
מה כאבו מר מנשוא

חווה
אהובתי
חזרי
נא אל חיקי

עפרוני אחד אמר לאחר:
"בוא מהר, פן נאחר"
"לאן הולכים?"
"לחזות בפלא כל הפלאים"

הרהור
"כך יהיה הדבר
תלך לטייל מאוחר
הבא את מה שנגמר
למי שיהיה פה מחר"

אכזבה
יום של ירח
לילה של אור

כאב
תן לי יד
אני טובעת
לא אכפת כי לא יכול
תן לי יד


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
ריקי קצה משתנה באחת. לרגע לא הבינה מה הדבר שבגללו ניעורה ואז
שמעה את זה: צעקות. צעקות רמות, מחרישות אוזניים, ממש מחוץ
לבונגלו שלה. החושך מסביב העיק עליה לפתע - היא הייתה קפואה
במקומה, מאובנת.

היא לא ידעה כמה זמן היא עמדה שם והביטה בו. ידה עדיין אחזה
בחוזקה בפגיון שאותו החדירה ללא רחמים אל צווארו של הפראי. היה
זה פגיונו שלו, היא גיחכה לעצמה בלא שמחה.

הם צעדו שעות ועוד שעות, נעצרים רק למנוחות ההכרחיות, למתן
תרופות ולחבישה. חומו של כהן החל להשתולל והפצע ברגלו החל
להזדהם במהירות. הוא היה חיוור כמו המוות עצמו, מתנשם בכבדות,
כבר לא יכול היה לזהות את הדרך שבה פסעו...




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
אני פרה גאה !


פרה גועה


תרומה לבמה





יוצר מס' 79527. בבמה מאז 22/11/07 18:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאינדיאנה מקלין
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה