|
פחד/ גרייס פיילי
אני פוחדת מהטבע
בגלל הטבע אני בת תמותה
ילדי ונכדי
גם הם בני תמותה
ארבעים שנה חייתי בעיר
כך נמלטתי מהפחד
האופן המעצבן שבו אני מתקיימת בדימיונך/ אגי משעול
אני שנכחתי אפילו באווירים המשולשים שבין אצבעותיי
נשמטת עכשיו לתוך שנת הנשיה
ואין לי מה לתת לכל הזולתים פה שאינם
אלא כתם על עצב
הראיה שלי
ואתה, אם תפלס אלי את דרכך
מבעד להו הו הו של הצוצלת
(ולא כקוסם אהבה אל מתנדבו המוכשר
מן הקהל)
תראה שביתי זומם עלי יפהפיות נרדמת לאלף שנים
ומטפסים ננעצים בחלונותי באלימותם הרכה הירוקה
שידי שוקעות כמו אבק לתוך פרוות כלבי
גופי מעלה בשר
והשיער שעל רגלי צומח חופשי
ואינני האגי בקצה המשעול
צעצוע של געגוע
קולב אהבה
ניצבנו זה לצד זה בתחילה.
מיד, בהתלהבות, החלה הריצה. ריצה שלכל אורכה שמרנו על קירבה,
קצב אחיד.
שניים-שלושה מטרים מאוחר יותר, הדרך הישרה בה רצנו, מקבילים
וצמודים, הפכה לניסיון שלי לרוץ בזיגזג, ואתה ישר - באופן
סימולטני.
|
היה זה יום ככל הימים.
הוא שמח בהיותו חי.
אך כמו ענן אפור בשמים בהירים -
ליבו בגד בו.
|
מילדות אהבתי את הציפור
הזו.
|
יש לי מגפיים,
וממותה בכיס של החולצה.
|
שתובנה תאכל על ידי בילבול
|
זה לא מה שאתם חושבים.
אלה לא ציורי לשון.
|
מחק את השורה הזו.
את הנקודה שבסופה.
מחק את השיר שיבוא
|
מפגש
בין מבחנות קריסטל
בין גבעולי חיטה
|
אוירה אפוקליפטית
תנצח שיגרה,
מגבלה ריגשית.
|
חץ מראה על הגדרה-
"מושב בשרון".
|
מתתי היום.
בתאונת רכבת.
אתה נוסע שם
הרבה
לכיוון השני
|
עין שמאל פוגשת
תכלת שחורה בעינו.
|
את תוגתו של הלב הכורע
יד לא תמשש.
|
הבטתי בהן,
כסות לרגליי,
חשבתי:
"הן כל כך שלי".
|
אייך יהודה המכבי,
איה יהודה בן יעקב?
|
כמו ביצירה של ארנולד שנברג,
גם בלי מרכז טונאלי,
תבין.
|
אני לא מנסה באותה מידה להרגיש מאום בימים אלו.
נמאס שאנשים מכירים אותי.
מאסתי מאנשים שמכירים אותי.
|
לא צריך להגיד מילים כשיודעים לכתוב
ברווז
קוואק קווארק
|
מציץ לשוא
בוחש ללא כוונה.
|
חודשים כשנים
בער בי השורש
א.ה.ב
|
לפעמים, כמו בפעם הזו,
הייתי מתחפשת לקלימט
|
כל מקום שאני בורחת אליו,
אני
שם
כוס אמק
|
נכתב איפה שרבץ,
כאן היו קרציות גרות
|
שתי הלוויות במושב
אחת במעגן מיכאל
הלויה אחת ברחובות
וקבר בחצר האחורית
|
שבר ניצמד לשבר כלי אחר. אין התאמה, יש נכונות. נכונות תדביק
הכל. גם את הפרי הדקל והשמחה שלי.
|
הייתי רוצה לאכול. לאכול בלי לחשוב עליו, על הסבל שלו, שלה -
שלי.
פשוט לאכול מהצלחת עד הסוף.
ועשיתי את זה. אני יודעת איזו טעות ביצעתי. אכלתי עד הפירור
האחרון.
|
הישרדות כזו, שאתה לא יודע בשביל מה אתה שורד
|
|
|
רק עוד 2200
הצבעות ואני
שם!
אמא אדמה,
מעודדת
את עצמה
בעודה מנסה
להתברג לאיזו
שהיא טבלה
בבמה החדשה |
|
