|
היא נולדה בשנת 84, ומאז יצאה לעולם, לא מתחרטת
על כל רגע ורגע שעבר.
ענבל גרה ביישוב קטן במרכז הארץ, שקט, בלי בעיות.
היא הגיעה לאתר הזה בכדי לתרום מעצמה,
בכתיבה, בציור ובצילום.
ענבל מקווה שתאהבו את היצירות שלה, וגם אם לא
לא נורא, היא אישית עוד לא החליטה לגביהן.
זעקות של כאב נשמעות.
זכרון של ים, רעש של גלים
מלאי קצף לבן, מציף אותך.
רק אתה ואני שם, לבד.
|
מוזר איך שטבעת יכולה להיות קטנה
וגדולה בעת ובעונה אחת.
רע לי שהשארתי אותך שם, עם הקופסא הריקה.
|
דמעות של אושר מתערבות עם דמעות של עצב.
אני מתגעגעת אלייך, זה הכול.
אני חייה מ - 18 יום ל - 3 ימים.
|
עצמתי את עיניי, לא רציתי להרגיש יותר כלום.
הייתי חייבת לעשות את זה, לא הייתה לי ברירה,
הרגשתי את החבטה של גופי בקרקע.
|
פתאום היו לי כנפיים בצבעים שונים של סגול. יכולתי לעוף, הייתי
בשמים. הבטתי למטה וראיתי פיות נוספות שעפות איתי, כמו להקת
ציפורים. עפנו מעלה ומטה, בין עצים גבוהים, מעל שדות ירוקים.
|
מתגעגעת אלייך,
מתגעגעת לתחושה..
|
רוקדים לצלילי הפסנתר
רוקדים ונסחפים,
סיבוב ועוד סיבוב.
|
ריח של זכרון מתוק
נותר באפי
מזכרונות שלקחת
|
חוקר את גופי,
בדיוק כמו ידך.
|
הסתתר לו בין שדות התירס
ציפה לי
יתור אחר כל צעד וצעד שלי
אך הוא לא ירצה
|
"את עליו?"
"כן"
"תרדי?"
"אוקיי"
הייתכן?
|
סיכון של חיים ומוות
אני מפחדת.
ונהיית אדישה.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
"מי שהלום, הכל
הולם אותו"
הנזיר מטליסמן
מנסה לשחזר את
ההצלחה ההיסטרית
של המשפט "מי
שיפה הכל יפה
לו" אבל יוצא לו
משהו שארגון נכי
צה"ל ישמח לאמץ. |
|
