|
ילידת 1975
כותבת בתקופות טובות ובהתקפות.
מכשפה לעת מצוא.
בחזרה הישר אל תוך קרבות המאסף
של הקיץ
|
אני שמוותרת עליך
פעם אחת בכל לילה
מטביעה בדלי את גורי התקווה
שנולדו לערגה ולאור השמש...
|
עירסול הנוף בין כפותיך החמות
שקיקת המרחב העצום בפינותיך
|
שוב אותה רכבת קצרצרה והכרוז שמודיע
"תחנה הבאה - בית יהושוע"
|
ניבאת לי סופת חול
מול שמי קנאה כתומים:
כי לא יכולתי לשטוף את בדידותך
אמרת להטביעה באבק הסמיך.
|
כדי שאוכל להשתמש במכשיר הזה שמקלף עור
באותה אדישות מיומנת וקרה
כמו בקולפן תפוחי אדמה
|
אולי בשיר אחר
אוכל לכתוב ברור יותר
את פנייך בנות שנה וחצי
מציצות מתחבושות כמו תכריכים
והפרחים...
|
ושוב, עייפים נשבו סוסי הקסם
משחירים מאד בתוך האפילה...
|
נושאת ערימת פחדים בשתי ידי
במאמץ הימלטות מענן האבק
המסתיר דברים איומים חסרי דמות.
|
כדי להתרחק, כדי להתנתק,
כדי לכתוב
|
מביט בחום הדיבשי, הדחוס,
הזורם בכבדות
ללא שנאה-
השנאה דורשת להט.
|
"אני גרה עכשיו בקצה בעולם,
העננים מתהפכים כאן ושטים בחזרה"
(מתוך סיפור מאת שרית סמולניקוב)
|
שוב נאספות מילים בקצה העט
|
תראה את שדות התות ; איך הם נראים כמו ים
והאורות משתקפים בם כמו במיים אפלים.
|
וביום שלישי סימה מתה.
רגע היתה ורגע איננה. כמו בועה שפקעה. לא הותירה שקע במיטה. לא
חור באמצע האוויר.
|
|
|
זה בגלל שאני
שחור?
או אולי בגלל
שאני מהרצליה?!
מה יש לך מהעיר
הזו?
גזענית!!!
רק שתדעי,
שהילדים שרצחו
את נהג המונית
הם לא במקור
משם,
יגאל עמיר,לא
מבין למה זאת
שאהבה את התל
אביבי לא מסכימה
לצאת איתו! |
|
