|
 
ברגעים קשים
כשהעצב מחלחל לתוכי
כשלכל יש מראה אפלולי וצורב
אני מחכה לפיה שתפזר עלי אבקת קסמים
|
הולכת ברחוב ומדמיינת לעצמי
אילו לא הייתי אני, מה הייתי רוצה להיות?!
|
התירוצים שלי קיבלו אזרחות
ממדינת הפחדים.
והשטן צוחק לו לאידו,
כשתעשיית הכאב שלו מגלגלת מליונים.
|
בין השמשות,
חיה בלילות, עם התנים.
בורחת מכל קרן של שמש, פן תזכיר לי אותך.
לא נותנת לאדמה לפרוח מעצמה.
|
ואז נמאס מהכאב
בוחרים לברוח מהלב.
נכנסים לתוך בועה
שמשתיקה את המילה.
והשמחה היא יום יומית
אך משהו שם בועט בפנים.
|
מי שהשיר נכתב עליו
יודע בליבו שזהו הוא - האחד.
הוא לא צריך שאגיד לו
הוא ירגיש בביטנו אותי קוראת לו
|
במציאות שלי הם אלו שיובילו אותי וידריכו אותי,
ובאישון הלילה, הם אלו שיעוררו אותי למציאות העגומה.
|
הקשר שלנו סבב סביב כאב
ניסיתי ללכת בדרך שלי
אבל את לא הסכמת שנזרום,
רק בדרך שלך אמרת לי.
ואני כמו עיוורת לרגלייך
הסכמתי לכל ייסוריך
|
להבין מה יש בי
להבין מה סובב סביבי.
|
תחושה עצומה של רגש
ממלאת את אברי.
מלמעלה עד למטה
מתמוססת כמו שטן
|
כמו עלה נידף ברוח,
מתעופפת בין נופים וארצות.
|
חיים את החיים באופן מושלם,
מנקים כל מקום שהיינו ובו נהיה.
מחטאים עצמנו, מפני מה?!
נקיים מכל פגע ורע.
|
כל כל הרבה דלק זורם בעורקיי,
מחכה לניצוץ שידליק אותי.
|
כולנו מצויידים בערכה נוחה הכוללת;
גלולות של שמחה,
משאף של תקווה,
ואינפוזיה של פחד
|
האם העלה נאחז או שאולי זה העץ
שמסרב להפרד מפרי ביטנו?!
|
אני עץ.
אני עץ ששורשיו מסתבכים באדמה,
מנסים למצוא מקום לשאוב ממנו מים.
עומקי אינו ידוע אך אני לא שבעת רצון, בינתיים.
|
זה קרה יום אחד לפני המון שנים, אמרתי ללב שלי שלום.
עטפתי אותו בשכבה של פצפצים (אתם יודעים, הנייר הזה שאוהבים
לפוצץ), חשבתי שזה יהיה לזמן קצר, חשבתי שככה הוא יהיה מוגן
מפשעי הסביבה, אבל טעיתי, ובגדול.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שוב מעדתי על
תאילנדי.
תגידו, הם
מתרבים
בהתחלקות? |
|
