|
Air..
אנשים שמחים לא כותבים שירים יפים..
אין דבר כזה אושר. יש רגעים מאושרים, וזהו. השאלה היא רק אם את
מצליחה לראות אותם כשהם קורים לך. רוב האנשים לא יכולים. הם לא
מצליחים להגיד לעצמם - עכשיו אני מאושר, רק אח"כ הם נזכרים,
ואז תמיד יש תחושה של החמצה.
|
הוא מכין לעצמו קפה ומתיישב לידה, היא שונאת שהוא עושה את זה,
היא מרגישה כאילו הוא פולש לה לפרטיות, הם גרים ביחד כבר 7
חודשים, זה לא מספיק "ביחד" בשבילו? למה הוא צריך להיכנס לה
בין הרגליים גם כשהיא מנסה לשבת בשקט, לקרוא עיתון ולבלות קצת
זמן עם עצמה?
|
אני זוכרת את היום שהוא התחיל, בעיני זו נראתה התמכרות חולפת,
עניין סתמי שיעבור עם הזמן, היה נראה לי מטופש להתעסק במשהו כל
כך זניח. והוא, שראה שיש בי הסכמה מסויימת עם התחביב החדש שמצא
לעצמו המשיך בשלו. עד היום הוא ממשיך, מדליק אותן אחת אחרי
השנייה ומחייך תו
|
לא היה לה מושג מי זה הקצין הזה שעומד מולה, ולמה, למה לעזעזל
הוא כ"כ עצוב. משם היא רק זוכרת דברים במערופל, ירי, בית לחם,
חיילים, טעות אנוש. הקצין אמר שהוא היה היחיד שנהרג, שהחייל
השני שנפצע איתו, יצא מזה במזל ושוכב עכשיו במצב אנוש בבית
חולים.
|
אמרו לך - "כשתגיעי לצבא כבר לא יותר צבא"...
אז אמרו, מקווה שלא נפגעת, לא עבדו עלייך... פשוט ניסו לעשות
את הכל קצת יותר פשוט עבורך... האמינו, שאם יימכרו לך את העולם
בעטיפת צלופן, אם כמה דעות קשורות מלמעלה, זה ייקל עלייך קצת.
יום יבוא ותסלחי על זה, אבל קו
|
|
|
לא איטונג
לא קונה
אחמד מכביש
שועפת |
|
