|
 
ענבל רומי נולדה בסוף 1985...
היא נורא נהנית מהמחשבה שהיא כותבת על עצמה בגוף
שלישי.. היא מרגישה משכילה..
כל פעם כשמבקשים ממנה לכתוב על עצמה, היא נתקלת
בבעיות מכיוון שהיא רוצה לתפוס את עצמה, את כולה,
בתוך פיסקה אחת...
וזה קשה..
אז היא ניסתה ועכשיו היא מעדיפה להפסיק...
אז היא תהיה היא עצמה עם מי שמכיר אותה או רוצה
להכיר..
בנתיים היא מנסה להתמודד, ולפעמים זה ממש קשה לה.
קושרים אותי
יד לקיר
רגל לאדמה
|
העולם הוא בחירתו של כל אדם
העולם הוא פשוט
|
וזה בסדר לא לדעת כלום
ולקבל את הנסתר כנצחי
|
כי שום נוף ושום אוירה
לא יכולים באמת לשנות
נפש פצועה
|
יושבת על גלים של פחד
שוכבת עם המוות לפעמים
|
מסקנות מעופפות עושות לי עיניים
מחליפות כנפיים, עושות לי פרצופים
|
13.6.2002
בלילה אני חוזרת למאורה
וכשכולם נרדמים
אני מתחילה בהשרדות . . .
|
עכשיו את מחייכת, עכשיו את סובלת,
עכשיו את בוכה.
|
רק איתך אני יכולה להיות עצמי ולבקש...
|
רק הגלים מעידים על נוכחותו של חוף
על סוף דרך ימית
התחלת היבשה הזדונית
|
ניסיתי עוד שניה, עד שעליתי על הגל
ישרתי את הגלשן
והתמקדתי
|
כוכב מחייך מתערטל עם הדממה
|
רוצה להרגיש אדם אחר
...
במקום אחר
|
13.6.2002
נאבקת על נשימה
וזה כל כך קשה . . .
|
מדמיינת לי גבעה
בה שוכני עולם
יאחזו ידיים
|
חבטה קשה כואבת בשמיים
את שלוות הים מפרה אל שוברי הגלים..
|
אין מי שמבין באמת או יודע
מה טיבו של עולם
|
ותחושה - נחושה
לעשות עוד שינוי בחיי
|
אני מרגישה לבד
כמו חתול בלילה
|
נשמת ערפדים מתהלכת בצל
כשעכבר מביט בחתול מילל
|
הדרך לשמיים פתוחה בפניי..
|
אני נבלעת בתוך אדמה כתושה,
נושמת עיסה יבשה והולכת...
אני חוזרת על צעדי העבר,
רואה אותו מראה מוכר וחוזרת...
|
השלהבת שבוערת בי
כמו פרפר שנמשך לו לתוך האור
|
כשבא לי למות,
אז בא לי לצחוק.
כשבא לי לרוץ,
אז בא לי לצעוק.
כשבא לי לשבת,
אז פה פתאום עמוק..
|
גלגליי עיניי איבדו את התחושה
...
ואני מתה בשלווה
|
10.3.2002
. . . התפרעות נעימה משכיחה קצת מהיום-יום ונותנת לי חלום קטן
לשקוע בו, ולהמשיך הלאה . . .
|
|
|
אני יודע איך
כותבים סלוגן
פישקה זוהר
מצטנע כהרגלו |
|
