|
יום אחד אתה תבוא
אהוב יקר שלי
מחייך ומלא בטחון
שקט ורבגוני
|
מילקשייק על חוף הדולפינריום
שקיעה כתומה
פני ארשת מחוייכת
ליבי גועש בסערה
סיגריה אחרי סיגריה
חונקת את המילים בניקוטין
שלא ייצאו החוצה
|
ופתאום השכבות שצברתי
משילות עצמן מעלי
כאילו קיבלו כבר עצמאות
וכל מלחמת ההתשה שלי
מסתכמת בהחלטה אחת שלהן -
לקום וללכת
|
|
|
לו יכולתי לכתוב
דבר מה בעל
משמעות פחותה
מזה- הייתם
קוראים אותו
במקום מילים
אלו
זוזו לסטרי
ממשיך במסורת |
|
