|
ענבל יפת נולדה ב- 1978.
תהנו...
אחי! אחי שלי!
מה אתה עושה כאן למעלה?
הגם אתה שפכת את דמך
|
יותר שאלות לא אשאל,
ולא אתלונן, ככה החלטתי.
בלי מדוע בלי אבל
כי בשאלות אותי פצעתי.
|
אבל כשהיא נגמרת,
מבטך נשאר תקוע בשמים
|
אהבתי אותה, היא היתה יפה בלבן,
אהבתי אותה, אהבתי כמו ילד ביישן,
אהבתי אותה, היא לקחה הכל והלכה,
אהבתי אותה, אהבתי בגלל חיוכה
|
אל תלך, אני מבקשת,
אל תלך כשאבקש ממך ללכת
|
כי אני עוד מחכה להזדמנות
לאיזה נס קטן, אולי עוד איזו שטות
עוד אור אחד קטן בקצה המנהרה
שלא אומר שהנורא מכל קרה.
|
במרחק של שני צעדים
אתה עומד
ואני בלבטים
איך להתמודד
|
החור שאתה השארת כשהלכת
לא גדל ולא קטן
החור שנפער כשהלכת
גרם לי לרצות לעשן
|
ואולי יום אחד אחשוב על העבר
ועל היום בו משהו התחיל כשמשהו נגמר
ואולי יום אחד אתבונן בעיניך
ולא אחוש בריקנות הגדולה בלעדיך.
|
אני מסתובבת מסביב לחומות
שבנית בקפדנות כבר שנים
מסתובבת סביב לחומות
ומחפשת סדקים
|
כרוב
מרגיש שהוא עצוב
אומר שהוא רוצה
להיות מחוץ לכלוב,
|
כתבתי לך מיגוני המר,
לחשתי לך מליבי הנשבר,
דמעתי לך מדמי הניגר,
כתבתי לך על רגש שנשאר.
|
ידעתי שמישהו הולך לבכות הלילה,
אך לתומי,
חשבתי שזו תהיה אני
|
הלכתי לאט לכיוון השמים
בדיוק לנקודה בה הם מתחברים אל המים
|
עיניך, הו עיניך המביטות בי בחמלה
כמו שני סכינים הננעצים בבטני
|
הפעם אני ניתקתי,
הפעם אני זו שהלכתי,
שמעתי את איתותי האזהרה,
וברחתי.
|
אני חושבת שזה בגלל המהות שלך,
המהות שלך בחיי...
|
לפני שבאת
היה בי קול דממה
זה השקט שבתוך השממה
|
החיים הם מה שקורה לנו
בזמן שאנו מתכננים תוכניות...
|
לקוחה: שלום, אפשר בבקשה לקבל 3 חלב, 2 סוכר, ואחד לוין?
מוכר: כן גבירתי, איזה סוג של לוין?
לקוחה: רוני.
מוכר: אהה... מצטער גבירתי, אזל מהמלאי...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
העיפו את
עוגיפלצת מרחוב
סומסום החדש כי
הוא מפחיד את
הילדים הקטנים.
נכון בושה?
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום |
|
