|
 
ענבל נולדה בבוסטון, ארה"ב, בשנת 1981 הרחוקה. בגיל
שנתיים חזרה משפחתה לארץ והשתכנה בתל אביב. מאז
הספיקה ענבל לעשות אינספור דברים מעניינים יותר או
פחות, בין היתר הצטרפה ל"במה חדשה" בשם בדוי, חטפה
קריזה, מחקה את כל יצירותיה, שרפה את מחברותיה ופרשה
מעולם הכתיבה...
אחרי כמה חודשים מרגיעים ופותחי צ'אקרות בהודו שבה
לזירת היצירה, ועכשיו היא מוכנה לעמוד באור
הזרקורים.
קבלו אותה!
כמו אותה כף רגל לבנה שלך
ענוגה - חנוקה בתוך נעל נצח נוצצת.
|
I have no idea what is right and wrong
I am the Yossarian of this millenium
|
את הרי לעולם לא תביני
ממרומי האולימפוס של כסא המחשב שלי
מדוע אני מפנה את פניי
|
אני מתקדמת לאט-לאט בשבילי החיים
הולכת על קצות האצבעות
|
בחלק מהפעמים אני תוהה,
האם זו עבירה פלילית
או לפחות התנהגות המצביעה על מוסר לקוי.
|
ואני לא מחפשת סגירת מעגל
לא התחלנו בכדי שאני אצטרך
באת כמו צל הדרגש של חיי
והלכת ממנו בשקט אחר
|
אמא שלי תמיד אמרה,
"החיים מתחילים בגיל ארבעים".
|
מתחלחלת, מטלטלת כמו ספינה טרופה
|
בנסיבות הללו
את אינך מסבה לי יותר
אושר
אמרת לי, מביט בי דרך הכוס החצי ריקה
|
שא ברכה, נווד קצר רוח
תכף גם כל זה יעלם.
|
ובעצם, כאשר הכל חרא,
מה תוסיף כבר הרעה זאת.
|
נמשכת כמו עש לאש
ומטביעה את העבר בשכחה.
|
|
|
אם לאנשים לבנים
יש צל שחור, האם
לאנשים שחורים
יש צל לבן?
טיפש. |
|
