|
Annabelle
זאת אני, בלי מסכות
בת 30 יותר או פחות
מתגוררת כרגע בניו יורק
עובדת, חיה, חושבת ומרגישה
ומנסה קצת ללמוד ולהבין
ואני מניחה שהכתיבה היא חלק מזה.
[אני ממליצה למיין אותי לפי זמן הופעה בבמה]
אנשים עוד ידברו על זה
ברחובות העיר השקטה או
בבתי הקפה של תל אביב
|
לא עוד פחדים, קולות מהמרפסת בלילה
לא עוד חלומות אפלים על צבאות, מלחמות וסופות
לא עוד ציפיה מתוחה,
|
הרוח דופקת על התריסים,
עוד מעט האור יעלה
|
כל מה שאני רוצה הוא
שתהיה פה איתי
שותק או מדבר על משהו חשוב
או סתם מלטף לי את הראש
|
תבקש לנשק
תלחש לאהוב
במילים יפות
תגלה לי סודות
|
לא שמתי לב ואני
מכל התחפושות, המסיכות
נותרתי קלופה
|
קרני השמש יחממו אותי
ואט אט יחדור החום לתוכי
כמו אהוב שחודר אל אהובתו
|
כמו נסיכה בלי צמה,
ישבת בראש המגדל
|
כל מחלה סופה לחלוף
וגם אתה
|
פתאום יש לי הרגשה
שהלילה אחזור עם מאהב.
|
אתה מצלם אותי
ענבלי תגידי שלום
תגידי משהו
מעניין אם רואים לי לתוך הנשמה המבוהלת
|
ניו יורק נוסעת מסביבנו
ואנחנו כמו תמיד נמצאים על איזה אי מבודד בתוך הטירוף
(ואולי אנחנו הטירוף?)
|
כבר לא נבהלת כשברחוב מטרידים אותי מינית בספרדית
או כשגבר שחור מציע לי קוק וארוחת ערב
|
יושבת מעשנת עוד סיגריה ומנסה
להשתחרר מהמבטים שלך כל הזמן,
בכל מקום,
הולך אחריי לאורך ולרוחב העיר.
|
פעם יכלתי לעוף,
אך לא עוד.
|
חלמתי בלילה
שאני יפה
ורזה
וחכמה ונבונה
ויודעת לאן...
|
וניסיתי לצלצל למי שהיה החבר הכי טוב שלי
לפני שנתיים
אבל פה זה ניו יורק
ואצלו זה תל אביב
|
היא תמצא אותו שותה מים מינרלים
ותחשוב שזה כל כך יאפי
אחרי שיחת הכרות משעממת
מה אתה עושה? מה את עושה? ראית את הסרט ההוא?
הם יקומו משם
|
הוא שומע הכל
גם את הנשיפה הראשונה
בעיני רוחו הוא רואה את הסלון מתמלא עשן
עם מי היא מדברת בטלפון?
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
לאחרונה כל מיני
כותבים התחילו
לחתום פה בשם
צוות הכותבים של
האנציקלופדיה
בליטניקה. אז מה
אם אנחנו
במנוחה, או
שותים קפה כבר
חודשיים, זאת
סיבה להחליף
אותנו? תנו
סיבה! תנו סיבה!
אה, נתנו
בעצמנו, נו
שוין, אנחנו
מבקשים שתפסיקו
לכתוב בשמנו,
אתם מקלקלים לנו
את השם הרע
שעשינו לעצמנו.
האנציקלופדיה
בליטניקה,
מהדורת הפסח
2001. |
|
