|
Annabelle
זאת אני, בלי מסכות
בת 30 יותר או פחות
מתגוררת כרגע בניו יורק
עובדת, חיה, חושבת ומרגישה
ומנסה קצת ללמוד ולהבין
ואני מניחה שהכתיבה היא חלק מזה.
[אני ממליצה למיין אותי לפי זמן הופעה בבמה]
אנשים עוד ידברו על זה
ברחובות העיר השקטה או
בבתי הקפה של תל אביב
|
לא עוד פחדים, קולות מהמרפסת בלילה
לא עוד חלומות אפלים על צבאות, מלחמות וסופות
לא עוד ציפיה מתוחה,
|
הרוח דופקת על התריסים,
עוד מעט האור יעלה
|
כל מה שאני רוצה הוא
שתהיה פה איתי
שותק או מדבר על משהו חשוב
או סתם מלטף לי את הראש
|
תבקש לנשק
תלחש לאהוב
במילים יפות
תגלה לי סודות
|
לא שמתי לב ואני
מכל התחפושות, המסיכות
נותרתי קלופה
|
קרני השמש יחממו אותי
ואט אט יחדור החום לתוכי
כמו אהוב שחודר אל אהובתו
|
כמו נסיכה בלי צמה,
ישבת בראש המגדל
|
כל מחלה סופה לחלוף
וגם אתה
|
פתאום יש לי הרגשה
שהלילה אחזור עם מאהב.
|
אתה מצלם אותי
ענבלי תגידי שלום
תגידי משהו
מעניין אם רואים לי לתוך הנשמה המבוהלת
|
ניו יורק נוסעת מסביבנו
ואנחנו כמו תמיד נמצאים על איזה אי מבודד בתוך הטירוף
(ואולי אנחנו הטירוף?)
|
כבר לא נבהלת כשברחוב מטרידים אותי מינית בספרדית
או כשגבר שחור מציע לי קוק וארוחת ערב
|
יושבת מעשנת עוד סיגריה ומנסה
להשתחרר מהמבטים שלך כל הזמן,
בכל מקום,
הולך אחריי לאורך ולרוחב העיר.
|
פעם יכלתי לעוף,
אך לא עוד.
|
חלמתי בלילה
שאני יפה
ורזה
וחכמה ונבונה
ויודעת לאן...
|
וניסיתי לצלצל למי שהיה החבר הכי טוב שלי
לפני שנתיים
אבל פה זה ניו יורק
ואצלו זה תל אביב
|
היא תמצא אותו שותה מים מינרלים
ותחשוב שזה כל כך יאפי
אחרי שיחת הכרות משעממת
מה אתה עושה? מה את עושה? ראית את הסרט ההוא?
הם יקומו משם
|
הוא שומע הכל
גם את הנשיפה הראשונה
בעיני רוחו הוא רואה את הסלון מתמלא עשן
עם מי היא מדברת בטלפון?
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
