|
ואת שם יושבת, בועטת.
ולצעוק את יכולה רק בתוך עצמך
עינייך נעצמות, הכעס כבר גדול ממך,
תוהה לאן תיעלמי.
|
לא לקחת את מה שהיה רק שלי,
ניסית, נלחמת, וזה נשאר בתוכי
|
רציתי לכתוב שיר על שלווה,
על חיוך, על שקט פנימי,
על רגע כזה שהפך לתמונה,
שתמיד מעודדת אותי.
|
גם אני האמנתי באשליה. אבל אז זה הגיע . כאב כזה, כמו דקירה,
עמוק, וגם זה משאיר צלקת.
|
|
|
"ואז הוא תקע
אותו בגבו של
המוכר, סובב
אותו והוציא
בחוזקה. המוכר
נפל שדוד, ומת.
מי היה מאמין
שאפשר לעשות
כאלה דברים עם
מלפפון."
מתוך הספר
"המוכר
והמלפפון",
לקרוא בשביל
להאמין.
משמש ממליץ.
רוצו לחנויות. |
|
