|
ואת שם יושבת, בועטת.
ולצעוק את יכולה רק בתוך עצמך
עינייך נעצמות, הכעס כבר גדול ממך,
תוהה לאן תיעלמי.
|
לא לקחת את מה שהיה רק שלי,
ניסית, נלחמת, וזה נשאר בתוכי
|
רציתי לכתוב שיר על שלווה,
על חיוך, על שקט פנימי,
על רגע כזה שהפך לתמונה,
שתמיד מעודדת אותי.
|
גם אני האמנתי באשליה. אבל אז זה הגיע . כאב כזה, כמו דקירה,
עמוק, וגם זה משאיר צלקת.
|
|
|
תגיד, זה גלגלי
עיניים? מצאתי
אותם במחשוף
שלי. |
|
