|
בסמטה שרק חתולי הרחוב המשתוקקים לחום ומעט מזון מתרועעים
ונאבקים לשרוד עוד לילה אנחנו הינו זורקים לטמיון את כל הכבוד
שעוד נשאר לנו.
|
מי הלה?
הנחשול החודר בעורי
זוג אבני החלמיש המתחככות בין ירכיי
הרותם גופי לרתמת סוס צונף
|
שנים שבהן חתרתי בנהר נגד הזרם נאבקת במצולות נפשי
מניפה יד לעזרה שתצילני ממים גועשים
|
אנגן... אנגן בל ישמעו זעקות לבי
בל אראה גופך חוצה גבולות נפשי בעת יקיצה
בל ירצד צלמך סביב נפשי ותלכד אהבתי בעיניך
|
אני הנפתי את ראשי מעלה קמתי כאדם הקם ממשכבו ושב לחיים.
ואתה תתענג ותתמוגג מן הכאב שאני המשכתי הלאה. ואתה תיוותר
בעולם כיצור שחי אך לא ראוי לינוק ולמוץ מן החיים.
|
|
|
גדולי המוחות
בכל הדורות תהו
והתחבטו בשאלת
הזהות העצמית
ואני, מי אני,
מה אני |
|
