|
היא כותבת ומציירת מאז שהיא זוכרת את עצמה,
אבל רק בשנתיים האחרונות התחילה לגבש את הסגנון
הנוכחי שלה.
את השירים היא כותבת כמו שהם, כשהם חולפים בראשה
בשעות הקטנות של הלילה.
גם הציורים מתגבשים מתחושות- תמונות שקופצות כך
פתאום. לא תמיד- יותר נכון בד"כ- הן לא יוצאות בדיוק
כפי שראתה אותן, אבל היי- אחרי הכל- היא בחיים לא
למדה ציור.
היא מאמינה שאומנות צריך להשאיר ככה, כמו שהיא, לא
מושלמת, עם קצת קפלים פה ושם ועיגולים שחורים מתחת
לעיניים מחוסר שינה- לא לייפות, לא לאפר, לקבל אותה
באהבה גם אחרי ההתפכחות שאחרי...
וכן, כמובן, היא פוחדת, להציב את עצמה חשופה כל כך
לפני כולם- אבל איך אפשר אחרת?
אני שונאת להסגר
אבל שונאת יותר להפתח
|
עת ממך לסור אבקש
תעתועייך חזיון עיני מרקידים
|
הייתה יושבת רכונה
אצל גלגל הטוויה
|
ואתה עומד שם, בקצה
קורא בשמי
מושיט לי יד
|
חולצה שכוחה מונחת.
מקפידה לא לנער
|
הם קרעו מעליה שמלת תמימותה
פרעו שערה
והיא כה רכה
|
רוצה להציץ
בפיסה ההיא
החשוכה
|
אני רוצה רק לקרוע מעליך חולצה
ואז את העור
|
שפתיי נפשקו כמו מעצמן
מניחות פתח צר לשטף מילים
|
סתיו...
הנה כבר הרוח הקרירה
הנושאת אותך פנימה,
אל עצמך
|
אתה הוא זה שיצפה בה כעת
כשתפרוש כנפיה אל מול דמותך
|
חופשיה במערבולת המשכרת
נחשפת, מסתכנת
|
אל הארכיון האישי (18 יצירות מאורכבות)
|
|
שם הרי גולן
הושט היד וקח
אותם.
עמוס מהמוסד
בשיחה עם אסד
ג'וניור. |
|
