|
ילידת חורף 84 גדלה בסביבה אוהדת אי שם בפרברי
הרצליה. כשבע שנים לאחר מכן עברה לעיר לא נודעת,
אוהדת לסירוגין, שם מצאה הנאה מרובה בהדבקות למסך
הטלוויזיה, אומנות על סוגיה השונים ופיתוח תאוריות
על דברים זניחים שביום יום אנשים שפויים לא שמים את
הדעת עליהם.
טיפוס אמוציונאלי, לא יותר מדי, היפראקטיבי לרוב
ומשתעשע בקלות. לא ספונטני, רק כשמתחשק ויש אומרים
כי לא החלטי ביותר. אני לא הייתי אומרת...או שכן
זמנים שונים יוצרים מצבי רוח שונים. היצירות שלי
משקפות מצבי רוח בזמן נתון ולא אותי כבן אדם. אם
רוצים להכיר אדם באמת צריך להיות איתו במצבי רוח
שונים.
לפחות ככה נראה לי
".. לפני זמן שנולדנו שכבנו כולנו מיליון שנה בחושך,
ואחרי זה שנמות גם כן אותו דבר! פה חושך ושם חושך!
וחיים שלנו זה רק הפסקה קטנה - צ'יק! - בין חושך
ראשון וחושך אחרון!" ... "ובגלל זה אומר פליקס: אם
אנחנו באמת רק כמו שחקנים מה שעוברים על הבמה רק רגע
אחד, אז פליקס רוצה לעשות הצגה הכי יפה שיש! הצגה
שהוא כותב את כל התפקידים! הצגה עם הכי הרבה אורות,
וצבעים, ותזמורת, ומחיאות כפיים. הצגה גדולה: קירקס!
ועם כוכב אחד גדול באמצע, וזה א נ י. מה יש, לא
נכון?.."
"יש ילדים זיגזג" / דויד גרוסמן
The man worked in a job that paid him well. His house was
filled from wall to wall with expensive statues and
pictures. His potbelly was filled with the best of
delicatessen and wine.
|
לקח הרבה זמן והרבה הכנות עד שנפתחתי בפניו. אומרים שאם מחכים
לזה הרבה זמן זה הרבה יותר טוב. ובאמת הרגשתי שעשיתי את הדבר
הנכון. כשהוא נכנס לתוכי הרגשתי שזה הדבר הכי טוב שאי פעם
עשיתי.
|
ג'ו היה איש פשוט. הוא עבד בחנות ספרים ליד התחנה המרכזית.
אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, שואלים אותו על ספרים ועל סופרים.
כל יום אותו שטאנץ.
|
תמיד אמרתי לעצמי: " אף גבר לא יגע בי!! אבעט לו בביצים! הוא
לא יוכל להגיע אלי! אין סיכוי!!" אבל באותו רגע הכל נשכח. הכל
קפא. הייתי ילדה קטנה, כנועה וחסרת אונים. לוודאי כל העסק נמשך
רק כדקה או שתיים, אבל באותו רגע זה נראה ארוך כמו מגילת
העצמאות.
|
כשגרנו בהרצליה הדשא שלנו היה ירוק יותר.
ואז עברנו דירה.
|
הזמן מאבד משמעות. יום הופך לילה. שלישי הופך שבת. אתמול זה
כמו מחר ואיבדתי את הספירה כבר.
|
עוד יום כמו כל שאר הימים המשעממים והשגרתיים. מה שאומר שהוא
לא היה ממש שגרתי, משום שהימים לאחרונה קצת מוזרים. סופי ישבה
בית ולמדה למבחן במתמטיקה. זה לא הצד החזק שלה, ולכן החליטה
לשבת על החומר שלושה ימים לפני המבחן.
|
צלצול בדלת. השכן החמוד מלמעלה. מסתכלת עליו. "הי!"
"אמא בבית?" הוא שואל קצת נבוך. אולי זה בגלל שבפעם האחרונה
שהוא בא זה היה בשביל התחתונים שלו שנפלו על חבל התלייה שלנו.
נו מילא.
|
חשבתי לעצמי כמה נורא, הם שם בתוך התמונה, באותו זמן, בכלל לא
ידעו את מה שאני היום יודעת.
|
I wonder if you still think of me
Even when you are with her
I'm just wondering..
|
אני אוהבת אותך אחי היקר
ויודעת אני כי אסור הדבר
|
פעם פותח את הדלת
ופעם טורק
|
עיניים יפות, מושלם גם האף
צוחקת בצחוק פלסטיקי מזויף
|
יפה ומדהים
הישו שלי
שוכב במיטה שלי
|
הלכת פתאום
אני לבד בבית
תן לי רק חיים לנשום
|
אני רוצה להלך בין הפרחים
לא לשכב תחתם
|
כואבת לי הבטן
וזה לא בגלל משהו שאכלתי
|
אטום כמו כספת
נעול מבפנים
משהו פה מוזר
משהו לא מוכר
|
כה אנושית
כה אמיתית
סמכותית היא
ואימהית
|
שחיתויות, פיגועים, רציחות.. איך אפשר שלא למות על הארץ הזאת?
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם האמנתי
בגילגול נשמות,
אבל זה היה
מזמן, בחיים
אחרים...
אני חושבת... |
|
