|
יצאנו בלילה, האוויר קריר והרוח נושבת בפנים כטובה וכפיצוי על
החום שבהליכה. מסביבנו מטעים רחבים של עצי-תפוח, בחושך הם
נראים ככדורים לבנים אבל המיץ שלהם הוא בהחלט אחד הטעימים,
מרווה את הצימאון ומשביע את הרעב שבהליכה ארוכה.
|
בזיכרון שלי התחלפו הרבה פרצופים, במיוחד שלה, אבל הנה היא
עומדת מולי, אותה ילדה עם נמשים ופנים אדומות שתמיד קפצה
וצחקה, כאילו כול הרוע והטוב שבעולם הסתכם בבדיחה אחת גדולה.
|
כשאתה רוצה לעשות טובה ביום רק אחת ופתאום מגיע אלייך מישהו
ומבקש את עזרתך המידית אבל אתה כבר עשית את הטובה היומית
שלך!!!.
אבסורד לא???
|
הם סביבנו בכל מקום שרק נסתכל בחנות, בבית, השכנים, וברחוב.
הם מעצבים את האופי האגרסיבי של הישראלי המצוי. הם חיים את
החיים כמשחק נורא פשוט, עבריינות ותחושת הקיפוח.
וכש-"הם" הופך ל-"אנחנו" זה כבר קללה
|
בחצי הדרך לגן עדן
בחלום עצוב, אדום-שחור
הם עומדים כתף-כתף לאורך
חייל,כלה ופחדים אין-ספור
|
התופת שהזמינה אותי כל יום מחדש, מחייבת ומושכת ברשות וחובה.
אני תמיד זוכר את מחר ומשתדל לשכוח את אתמול
|
|
|
מישהו כבר כתב
את הסלוגן הזה,
אבל החתימה שלו
הייתה מטופשת
והרסה את כל
הקטע.
אני לא הולך
לעשות את אותה
הטעות - גרניום
קטן בגינה של
דודה נחמה. |
|
