|
נולד בחורף שנת 1985 בברית המועצות, עלה ארצה בשנת
1990.
סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "כפר-גלים"
שבחיפה. כרגע משרת בהנדסה קרבית בתור חובש ומחכה
לחופש שאחרי.
בין היתר איליה מנגן על גיטרה, קורא ספרים ומבלה עם
חברים.
"מה קרה לך?" שאלתי אותו, "אני מעביר לך את האלוהות, את הבאה
בתור, גורל העולם מוטל על כתפייך." הוא אמר ברוגע מוחלט.
|
" יכול להיות שיש אנשים מאחורי המיספרים?" שאלתי אותה, "מה?!"
היא ניראתה כאילו היכה בה ברק של תדהמה אך היא בכל זאת המשיכה
ואמרה, "על מה אתה מדבר?! איזה אנשים?! ...
|
נפקחו עיני הכלב והוא שאל "אתה אלוהים?!", "אני ולא אחר" השיב
האל. "אבל אתה צעיר", לא ויתר הכלב, "אני רק חדש, הקודם יצא
לחופשה עם איזו גברת."
|
בין הארגזים אני רואה את חיי
בין התמונות אני רואה את ימי
בתוך חדר עם קירות ערומים
אני רואה את פנייך אליי מחייכים
|
אל תגידי לי שהכל יסתדר
כי אני לא רואה את הסוף
אני לא רוצה אותך לעזוב
אבל אני מת.
|
בתוך בועות עשן המלחמה
צדו עיני את הדממה
שני אנשים קראו תגר
אומה שלמה תישן מחר
|
חולות פזורים מסבבי
בהרים גבוהים למראה עיניים
המים נושקים לארץ
במקום רחוק
|
ימי גשם כבד, ימי סופה.
השמיים השחירו והעצים עומדים עירומים
חרון אפו של האל מכה שנית בארץ,
ברק מנתץ את התקוות,
|
שורות שורות הם טמונים,
שמות ללא שם, הם לא נחים
סדק עמוק נפער מתחת לרגליו
של איש מיואש.
|
פנייך לא מרפות
פנייך לא עוזבות
כמו רוח רפאים אותי רודפות
אבל אני לא מפחד
|
אני לא יודע למה אני כותב לך את זה ולמען האמת רק עכשיו החלטתי
מה זה הולך להיות, מכתב לאהובתי היחידה והמופלאה. רציתי שתדעי
שאין כמו בבית תאמיני לי את לא מעריכה את זה מספיק, למרות כל
המלחמות וכל החרא שצף אצלנו בכנסת עדיף בבית ולו מהסיבה הפשוטה
שאת שם.
|
הלילה שוב יורד ואנחנו יושבים חבוקים אל מול השקיעה. גוון
אדמדם שוטף את השמים והעננים נראים כה קרובים.
|
|
|
ואם אני רוצה
לשלוח באגט?
צרפתייה מתקוממת |
|
