[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 310338125 310338125  plushkin

אל היצירות בבמה האהובות על איליה פרדקיןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי איליה פרדקין

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כמיהה
החלטתי להפוך להיות חולה סרטן.חשבתי לנסות את סרטן העור-יצאתי
כל יום להשתזף בלי קרם הגנה בשעות החום.אך כל מה שקיבלתי היה
עור מתקלף והרבה כאבי ראש. ניסיתי גם את סרטן הריאות-התחלתי
לעשן יותר ויותר עד שהגעתי לשני קופסאות ביום.אך גם זה לא הלך
משהו.

הומור
-הילד הזה!הילד הזה! אלוהים יצר את המלאך הזה כדי שיהיה דוגמא
לכל האחרים. כל חלומותיי היו מתגשמים אם היה לי בן כמוהו. ביום
זה העולם הזה איבד מלאך! מלאך פשוט!

סוריאליזם
הוא עמד על שפת הבריכה הענקית-האינסופית. בלי חולצה,בלי
מכנסיים - רק עם תחתונים צמודים. מלא שרירים מכווצים ובלי שערה
אחת על גופו. הוא החזיק אותו מעל לראשו וחייך. כולו מלא בזיעה
חמה, לא מעודף מאמץ אך משביעות רצון מענגת, הוא זרק את הגופה
לתוך הבריכה האדומה.

היפרדות
האלכהול, כג'נטלמן אמיתי, פתח את הדלת לדמעות, אשר זלגו
בנינוחות כאילו דבר לא קרה, כאילו הן היו אמורות להיות שם
ופשוט לעבור את דרכן מהעיניים לשפתיים ומשם לצוואר.

פתחתי את המחברת, הוא שאל מה אני עושה.אמרתי שיש לי כמה שורות
למלא, הוא אמר שיש לו כמה שורות להוריד. כל אחד התחיל במלאכתו
- אף אחד לא הפריע לאף אחד.
כתבתי על אהבה, דיכאון, אומנות וסוציאליזם, הוא היה שרוע על
הכורסא הירוקה ובעיניים דומעות הרגיש את כל אלה.

מלאכים אלוהים והשטן
הוא לא לבש מסיכות, אך חייו נראו כמו נשף שקרים לעצמו, מעצמו,
בשביל עצמו.
כבר כשנפגשנו בנעורינו, פניו היו זקנים ועלובים. לא היו עליהם
קמטים אך הם נראו כאילו הוא נלחם בכל מלחמות המאה, חלה בכל
נגיפי המוות ואיבד לא פעם את אהוביו הקרובים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
באותו בוקר כשאני היקצתי,
את התעוררת,
ואז חלמת על אצבעותיי שכבר לא ישחקו איתך
באומנות פלסטית

השתוקקתי לנחת, רק לנחת
מעבר מרופש ורקוב.

דחפתי את השער בכל כובד הבהלה.
ראשית שלחתי את השכל.
שטיח בקבוקי חששות מנופצים העניש את רגליו היחפות.

ביקורת
להגיע לעומק שדה חיטה ולחרוש אותו לפני בידיים מיובלות.
ומי אני אם לא איכר עצל, מתנדנד כלפייך, לכיוונך, במקומי על
כסא נדנדה

אני מנסה למלמל: "עוד רגע אני מרים ידיים"
ואת אומרת: "תרים, יהיה לי קל יותר להוריד ממך את החולצה"

ביקורת
יהי זכרי ברוך
ברוך ועדינות - אין שום סיבה לדאגה -
זכרי יהי ברוך

את יצקת אל תוך כדור ברזל ענק את מבט,
את מגע הידיים הזעיר והלא מכוון,
את ריח הוונוס שחלף מולי בצהרי היום, בתנועה מתוכננת,
כאילו אסטרונומית.

חושך.
לונדון מתעורר, משחיל עוד רגל ועוד רגל בנעליו,שותה שליש כוס
מיץ עגבניות, משחיז את סכינו, פותח דלת, צירים חורקים.
מתחיל מהלך לעבודה

מוזר, אני רוצה אותך חזרה
כמו שאדם רוצה לשוב להיות חולה

יחסים
הייתי מתפסל, אם היית אמנית.
אבל כשאני חימר, את עובדת בניין -
מנסה לנתץ אותי בפטיש כבד.

זכרונות
נוסטלגיה קרירה וצוננת,
עוד תתקוף אי פעם, אותך או אותי,
אבל בינתיים,
לכי, תתחתני.

אודה
העולם אפילו לא מציע לסלול ביחד התחלה של כביש.
נשאר רק לשכב, לנסות לספר,לתאר, איך זה מרגיש

יחסים
אתיישב על הקורסא
עשה נא חסד, אל תגיד מילה,
כי שנינו אכולים באותה מידה.

עולם אדם, כקערה ריקה,
מטפטפת לתוכה, טיפות זעומות של הבנה.

גאולה.
אני שומע פטיש בתוכי, מנתץ את הדממה.
פעם אחת, פעמיים

למצוא מילים להגיד לך,
כמו לנסות לפתור תשבץ ריק.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יסורים
על מי אתה מרחם? על עצמך או שעליי? אתה מרחם על הגוסס במיטתו,
שנשמתו עומדת ליד דלת גדולה שמעליה יש שלט מואר שכתוב עליו
"יציאה" או שעל הבנאדם שיישאר מאחור? על הבנאדם שיעמוד על
ברכיו ויצרח כשבנו יכוסה באדמה לחה ובוצית- כי אתה יודע שאני
לא אשרוד עד הקיץ!




אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.







עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 21255. בבמה מאז 20/3/03 16:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיליה פרדקין
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה