|
מכורה לחמצן אווירי, מים כינרתיים, ואוכל. אוכל טוב
בעיקר. חוטאת בגרפומניה, אינטלקטואליזציה
ווקאליזציה, ואוהבת כל שניה מזה.
חובבת קור, גשם, ערפילים, שקיעות מעוננות, שדות
ירוקים אינסופיים, טבע ואינסוף כוכבים בשמי מדבר.
תהנו חברה'לעך,
ואל תשכחו להגיב.
בבדידותי לא שמעתי רחש. מחשבותיי היוו לי חולי, וגם מזור. מקור
מפלט ומקור שממנו יש להימלט. את עצמי עטפתי בהילה טהורה..
|
"קר.." היא חשבה, וכיסתה את פיה ואפה בצעיף. בבית מחכה לה אח
שמולו תוכל להתחמם, שמיכה שבה תוכל להתכסות בזמן שהיא צופה
בטלוויזיה באפלוליות מה, וכמובן קקאו מהביל ומתוק
|
אני חייבת לומר משהו, ואני חושבת שמצאתי את הבמה המתאימה
להודעה המשמעותית הזו. לא קל לי להודות בזה. הרבה אנשים יחשבו
אותי למשוגעת או יחשבו שאני לא לוקחת את הכדורים שלי בבוקר.
אבל אני אתעלם ממה שהסביבה תגיד ופשוט אוציא את זה.
|
"לה לה לה.." אני מפזמת לי ומכינה לי את ארוחת הבוקר. "לה
לה..." אני מורחת את החמאה בשלווה ומקשיבה לרדיו. אך לפתע..
(שקט צורם כשרק הרדיו נשמע ברקע. הקריין מוסר את החדשות)
"ללללללללללללללאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!" צדו אוזניי ידיעה קשה
מנשוא...
|
ואז היא מאיימת שאם אני לא אפסיק עם הבקשות האלה היא תפסיק
לעשות שפם.
באותו הרגע, אני נבהל ומשתתק והיא מחייכת בניצחון. ואז היא
זורקת אליי מבט סקסי, מלקקת את השפתיים שלה בפיתוי ומסמנת לי
להתקרב אליה.
|
לרוע המזל, תמיד כשנכנסתי לקסטרו, הייתי יוצאת משם בהרגשה
מזופתת. מה לעשות, המידה הקצת גדולה ממה שמוצאים בדרך כלל
בחנויות לאנורקטיות בלבד פלוס הגיזרה הרחבה עשו את שלהם. הייתי
חוזרת הביתה ולובשת בחוסר רצון את הבגדים הישנים שלי..
|
הדם שמטפטף עליי מהתקרה
מתוק כמו
דבש ענבים אדומים
|
הירח גבוה הלילה
והים שבתוכי גואה
אם תצמיד אוזנך לליבי תוכל לשמוע
|
כשהסכין הבהיקה על עורי,
(ביד אחת אחזתיה)
והדמעות התערבבו בחומן עם דמי,
חשבתי עלייך,
זעקתי עלייך,
והדם ממשיך.
|
הייתי רוצה לחלוב את הדקל
להפיק חלב מתוק
לפתוח אותו להיכנס.
אף אחד לא ידע שאני פנימה
ואני אצטנף לי שם בתנוחת עובר
יד-יד על רגל-רגל
עם אגודל חלבי ומתוק בתוך הפה
|
וכעת בגלגולי הבא הובאתי אל זרועותיו,
ואת דמעותיו מחיתי באצבעי
נשקתי את המקום שבו הן, פעם, זלגו.
והוא נבלע בחזרה אל תוך תהומו,
ורוד אל תוך שחור,
מתוך בחירה.
|
העננים שולחים ברק וגשם זלעפות
אני עומדת שם, שותה את המים בפה פתוח
ובפנים כל הירוק והבוץ והגשם מתערבב לי
מתערבב בזרם הדם
|
האר את עצמך.
לא בעזרת עשבים וכימיקלים, אשר יעוותו את חייך וידחפו אותך
עמוק עמוק אל תוך החושך. לא באמצעות אלכוהול ולא באמצעות כסף.
מצא את האושרבמדבר.
|
המורה: אה ילדים, לפני שאנחנו ממש מתחילים, אצלי מצביעים רק
ב-PEACE (מראה להם איך מצביעים את ה-PEACE SIGN) ולא קוראים
לי המורה, אלא אלעזר. אתם יודעים מתי השתמשו בכינוי "המורה"?
עוד לפני הביטלס!
ילד 2: המי??
המורה: כן, גם לפני המי!!!
|
צ: בכל מקרה, האם שמעת את הידיעות המרעישות על פירוק היי
פייב?
י: לא, חוששני שזה קרה כשהייתי בטיול שנתי בקלקיליה עם תלמידי
כיתה ח'64..
צ: נבקש רגע דומיה לזכרם..
צ: ובכן, הפירוק היה מרגש ביותר.. אני אישית שמחתי לאיד.. אך,
בואו וניגש לכתבת השטח שלנו, ספידי
|
2: כפתור ופרח, מה קרה ציפורה?
1: ראי כיצד אנו מנהלות כאן שיחה עירנית בזמן שפעמון בית הספר
צילצל!
2: חצוף..
1: חצוף ומחוצף פי שניים!
|
מ: תודה לך בובו.. שוב אתם עימי בתוכניתי "דיכאון ודברים
אחרים".. בני שיחי להיום, אליעזר בן גזר, שולמית צנעני וארקדי
דוכין.
(האורחים אומרים שלום)
מ: (פונה לאליעזר) אליעזר, אתה באת לספר לנו את סיפורך הכואב..
|
להוציא גם את החלק הרך
ולהשאיר חלל ריק בפנים
רק אוויר
|
אני זוכר, איך רקדת לפניי, בין ארונות מטבח ושיש. אני עמדתי
בצד, שותה אותך במבט ורק חושב כמה מופלאה את. איך בחרת דווקא
אותי, למה, באמת?
|
זאת ורדית. והיא סוחבת על עצמה בנאדם.
|
והצמרמורת שבגבי שעולה מעלה עד לקודקוד ואז למטה עד לעונג
ומדגדגת אותי עד שאני צוחקת מאושר והנאה כמו תינוקת קטנה בשיער
שמש שצוחקת בקול צבעוני כקשת ומושיטה את ידה לגעת בפרח
היביסקוס אדום והאבקנים נאספים לה על האצבע והם מתוקים מתוקים
על הלשון
|
אל הארכיון האישי (34 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם הייתי
שרמוטה,
כל היום
בנחותה,
קבלתי בטוטא,
והיום אני מנהלת
את בית חולים
אסותא.
קידום? - לך
תזדיין ! |
|
