|
הלב הוא מגירת הרגש החבוי - הנפתחת ונסגרת בהתאם
לתחושה...
הכל מתחיל ונגמר בלב שהוא מגירת האהבה...
בליל יום הולדתי
בחצות
יצאתי לחצר ביתי
|
במקום שבו תפילה נשמעת
נעצרים ומקשיבים
מחכים לבאות
מתוך הבנה
|
והמקום שבו נגעת בי
השאיר חותם
|
וליבלוב האהבה
כה דק ועדין
כשתילו הרך של אלוהים
ידמם בתוכך
|
בחוץ הכל מרגיש
כמו שמיכה
רכה ועדינה
|
ואני אקח איתי אל המסע הזה
את כף ידך
את החום
והאהבה
|
לגמוע מגביע החיים
מהר
מהר
שלא ייתם ויגמר
|
למה את - כמהה
משתוקקת לך - עוד מה
שתבער בך האש
של אדמה צמאה
|
נוסעת בדרכים
אתה כמו הרוח
|
בכל אדם יש ערוגה של רגשות
יש זרעי עצבות, יש זרעים של שתיקות
יש זרעי כעס וזרעים של חרדה
|
רובדים של שכבות דקיקות - שאינן נראות
מרבץ של מועקה
ערפל החיים
בבואת המציאות
|
אוספת פתקאות
כותבת
פיסות חיים שלי
שלמות
אל תוך שורה ועוד אחת.
|
לומר לך רציתי
שאת צפונות ליבי
|
שתיקה חדשה נשמעת בינינו
קולה חרישי ועמוק
|
רובד מונח על רובד בשכבות דקיקות,
ריצודים של שברים - חלומות.
כאב ברסיסים המבצבצים מבעד לקליפות,
ריחוף בין המוחשי לחושי.
|
כשארכין ראשי
ואבכה
תוכך ימוג ויחלחל אל תוך העצב
הגדול
|
|
|
מה זאת אומרת
שאתה לא באמת
השטן,
ומה היו כל
ההצעות האלו,
אתה מתכוון שאני
לא אוכל לזיין
כל
בלונדינית שאני
רואה?
בסדר ג'ינג'יות
אני מוכן.
מה אתה צוחק,
הי, תחזור הנה,
מה זה צריך
להיות.
חוצפה.
יעקב פופק מבין
שנפל קרבן
לבדיחה אכזרית
ומחליט לנקום
בסלוגן הבא. |
|
