|
הלב הוא מגירת הרגש החבוי - הנפתחת ונסגרת בהתאם
לתחושה...
הכל מתחיל ונגמר בלב שהוא מגירת האהבה...
בליל יום הולדתי
בחצות
יצאתי לחצר ביתי
|
במקום שבו תפילה נשמעת
נעצרים ומקשיבים
מחכים לבאות
מתוך הבנה
|
והמקום שבו נגעת בי
השאיר חותם
|
וליבלוב האהבה
כה דק ועדין
כשתילו הרך של אלוהים
ידמם בתוכך
|
בחוץ הכל מרגיש
כמו שמיכה
רכה ועדינה
|
ואני אקח איתי אל המסע הזה
את כף ידך
את החום
והאהבה
|
לגמוע מגביע החיים
מהר
מהר
שלא ייתם ויגמר
|
למה את - כמהה
משתוקקת לך - עוד מה
שתבער בך האש
של אדמה צמאה
|
נוסעת בדרכים
אתה כמו הרוח
|
בכל אדם יש ערוגה של רגשות
יש זרעי עצבות, יש זרעים של שתיקות
יש זרעי כעס וזרעים של חרדה
|
רובדים של שכבות דקיקות - שאינן נראות
מרבץ של מועקה
ערפל החיים
בבואת המציאות
|
אוספת פתקאות
כותבת
פיסות חיים שלי
שלמות
אל תוך שורה ועוד אחת.
|
לומר לך רציתי
שאת צפונות ליבי
|
שתיקה חדשה נשמעת בינינו
קולה חרישי ועמוק
|
רובד מונח על רובד בשכבות דקיקות,
ריצודים של שברים - חלומות.
כאב ברסיסים המבצבצים מבעד לקליפות,
ריחוף בין המוחשי לחושי.
|
כשארכין ראשי
ואבכה
תוכך ימוג ויחלחל אל תוך העצב
הגדול
|
|
|
אני לא ממשיך
ת'סלוגן הזה בלי
עו"ד...
ק. מרכוס, מחפש
תירוצים לסלוגן. |
|
