|
יליד 74.
סטודנט, שחקן, סופר, שרברב, קורא מחשבות, ראש ממשלה,
נוסע בזמן, צייר עיוור, אמרגן היאבקות, מעצב אופנה
ורופא שיניים.
ספרו הראשון "שניים במחיר אחד" ראה אור בהוצאת "סער"
במרץ 2004.
ערב אחד אלהים חזר מהעבודה. הוא היה מאוד עייף ורעב. אישתו,
טלי, היתה בחוג התעמלות, והוא חיכה שהיא תחזור, כדי שהם יאכלו
ארוחת ערב ביחד.
|
כשפגשתי אותה היא לבשה כפפות שחורות כאלה, עם אצבעות גזורות,
אתם יודעים. ומיד נמשכתי אליה. לא יודע למה. כניראה בגלל
הכפפות. או בגלל שהיא היתה כוסית לא נורמלית. לא יודע. היא
לקחה אותי לסרט, משהו עם מל גיבסון וג'וליה רוברטס.
|
האיש עם השערות על הפנים הושיט את ידו לאיש שאמר לשבור להם
ידיים ורגליים. הם עמדו על הדשא הירוק של הבית הלבן של האיש
הכי חזק בעולם. האיש שאמרו שאמא שלו ערביה עמד שם וחייך, ואחר
כך גם הוא לחץ יד לאיש עם השערות על הפנים.
|
הם מקיפים אותי אט אט. חושפים שיניים ונושפים. אני מנופף בכל
כוחי בלפיד בוער שמצאתי השד יודע איפה. והשד גם יודע שהלפיד
הזה לא יחזיק מעמד לנצח. הוא וחבריו מקיפים אותי ומחכים. מחכים
לרגע שבו אשבר.
|
היא אמרה שבוא נמשיך להיפגש, אבל רק בתור ידידים. אמרתי שלא
איכפת לי שנהיה ידידים, כל עוד אני מזיין אותה בסוף הערב.
|
"אני לא זז מכאן עד שאני מוצא זיון" מכריז ZBD, ואני פוקח
עיניים לבדוק אם הוא רציני או מתלוצץ. קשה לדעת. יש לו את
הציניות הזאת. היי-פוסט-מודרניזם. משהו שאני תמיד יודע לזהות,
אבל לא להגדיר. משהו שאני רוצה שיהיה גם לי.
|
עשרה סנטימטר, והכל היה קורה אחרת....
|
השמיים הבהירים מבטיחים לי שהיום יהיה יום יפה. לא רק מזג
האוויר. גם יום גשום יכול להיות יפה, אך קשה להתרשם מיופיו של
מזג אוויר שמבריח אותך לחפש מחסה.
|
רציתי לנסוע לסבא, אבל היינו באמצע המשחק ואימא של אחד הילדים
אמרה שאני יכול לבוא אליהם לארוחת ערב, ולהישאר אצלם עד
שההורים שלי יחזרו. נורא רציתי להמשיך לשחק. "ניסע לבקר את סבא
גם בשבת?" שאלתי, ואבא אמר לי שכן. אימא לא אמרה כלום. היא
החזיקה זר פרחים.
|
אם לא היית מתביישת להגיד את האמת - שאת לא מחפשת עבודה. אם
אהרון פישמן לא היה מכיר מהצבא את מנהל הסניף. אם הוא לא היה
מרים אליו טלפון. אם הוא לא היה עונה. אם לא הייתה משרה פנויה.
כל כך הרבה מקרים שהצטרפו ויצרו לך הזדמנות פז
|
לשירת התקוה הקהל מתבקש לקום
בשעה אחת עשרה בצהריים תישמע ברחבי הארץ צפירת זכרון
|
זו הסיבה שקמת היום בבוקר, זו הסיבה שהלכת אתמול לישון
זו הסיבה שקצת חבל על הכסף, זו סיבה לבזבז בלי חשבון
זו הסיבה שנישקת אותה אתמול, זו הסיבה שלא התקשרת היום
זו הסיבה בגללה חייכת, ובגללה גם הרגשת איום
|
אבא, מספיק לעשות שטויות.
זה לא אווירון,
זה מרק אטריות.
|
תסבירו לי שוב
הפעם לאט:
למה אסור לאכול גלידה לפני הסלט?
|
להטיף לחברים שהם עיוורים, שהם חיים בעולם אטום, שהם לא
מעורבים בחברה. הטפות שגורמות להם להרגיש עיוורים, אטומים ולא
מעורבים. הטפות שגורמות להם להטיף הלאה, כדי להשתחרר מהאשמה.
בדיוק כמוך.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
המציאות, היא
לאנשים שלא
מצליחים להתמודד
עם הסמים.
טרללה טרללה
טרילי |
|
