|
"הנה גשמי שמים
הנה נשטף הכל
תן לזה לקרות
לחת אותך
כמה שזה יכול..."
|
רסיסים של אהבה
פצעו את ליבך
מראות נסדקות מול פנייך
לא מצאתי את דרכי
למחוז חפצך
הילד בי שוב בכה
|
"כשנסגור את התריסים
נכבה אורות קטנים
וניסוג אחור
כאן אנחנו בטוחים
לא נאמר דברים גדולים
ככה זה כשנשארים
ועבר עוד יום
משובץ בהרגלים"
|
"שוב נבוך
במבוך ארוך
מחפש לי יציאה
רגע רוך
שנבלע בתוך
כל הרעש הנורא..."
|
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
