|
שוב אחרים מדברים מוזר
מרגיש בודד כענן במדבר
|
דרכים דרכים מובילות אל אחד
כענפי העץ המובילים אל גזעו
מובילים אל הנשמה לבד לבד
הוא הולך לשם אבוד ולבדו
|
הִיא דּוֹמָה לִי, אִישָּׁה חֲזָקָה, דִּבּוּרָהּ חֶרֶשׁ
עִם סְדָקִים קְטַנִּים בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ.
הִיא דּוֹמָה לִי, צוֹחֶקֶת בְּקוֹל רָם, כְּגַל נִשְׁבַּר
בַּחוֹף
אֲבָל בַּלַּיְלָה דִּמְעוֹתֶיהָ זוֹלְגוֹת בְּלִי סוֹף.
|
ולפתע... הלכת ונעלמת נשארה שאלה
כשמש בשקיעתה אדומה ונמוגה
והטבע חזר לטבעו כי היתה הנסיכה
מי זאת לא אדע מי את ולאן הלכה
|
שוב הגיע הסתיו וריחו המוכר
מתארכים הצללים של עצי הכיכר
עירומים הם ולובשים צהוב
מלא לבושו בכל הרחוב
|
ואני עם הוויסקי טועם עוד אחת
מהרהר לעצמי, עדיף להיות שם
החברים שנשארו מעדיפים לא להיות
וזאת שהיתה כבר לא מעוניינת
|
איוושת עָצִים עֵץ חוֹרֵק נֶאֱנָח
צַעַד מְמַהֵר בַּמִּשְׁעוֹל מוזנח
חָתוּל מְיַלֵּל אֶל הַלְּבָנָה במילואה
כִּמְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה מֵהַבְּרִיאָה
|
השקט המשקר והחיוך המסתיר
לא רק אחד, כולם, זקן וצעיר
|
אל תלך השאר כאן
אין ללכת אין לאן
|
פוסעת את צעדיה לראשונה
אל הלא נודע אותו לא הבינה
עיניה הגדולות נפערו לרווחה
מחפשות משהו מוכר ללא הצלחה
|
לראשונה בחיי אני יהודי חרד
לראשונה יהודי כמשא כבד
לראשונה בחיי ראיתי שואה
לראשונה ראיתי אותה בתנועה
|
ונפשי, צבעים כקשת בענן שחור
רועשת גועשת כיום גשום ואפור
|
כשאת נוגעת בי בשני ידייך
חובקת את גופי קרוב אלייך
רק אז אני מרגיש אהוב
ולא אכפת מה צריך או מה חשוב
|
כי רק את יודעת את ליבך ונפשך
ואלה הנעלמים עוד ירצו את קירבתך
|
הסתיו שוב הגיע, עם הריחות המוכרים
העצים הארוכים מטילים צללים אפלים, העלים
כבר הצהיבו כולם, לובשים את הכיכר
עירומים ומעוטרים בגוונים של צהוב,
|
צאי אל העולם
צאי ילדה, חבקי עולם בזרועותייך
מלאי באהבה את שרואות עינייך
חזקי נפשך אל מול עוולות עולם
תני כל שתוכלי לכואבים כולם
|
מַבָּטְךָ עָצוּב וְשָׁקֵט עַד כְּאֵב
חִיּוּכְךָ שֶׁיָּדַע צְחוֹק - מְסָרֵב
ידייך שלובות סופן קפוצות
גופך, כמו לבש כותונת אבלות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
- אבאש'ך
ערומקו?
- וואו! הפתעת
אותי, משוגע...
- משוגעת...
- סליחה?
- משוגעת, אני
בת.
- וואו, איזה
אבסורד. |
|
