|
ומחול עשיתי לי כר
עיגול מזיפי זקנו של ים
|
וסוד לו לגיא, אותו הוא שומר
לגננת הוא לא יספר
|
"את אהבה" לחש לה. ידעה שתחנונים 'סוגרים' אותה
חשה במתח שבפניו, ובחוסר הנוחות בידיו ובגופו
|
|
|
-
-
מה?
-
לא, פשוט לא
שמעתי מה אמרת.
-
אה, שבע
ועשרים.
-
אמ'אמא'שך!
-
סליחה. |
|
