|
שוכב בערסל בחוה של ויליאם דאפי בפיין איילנד,
מינסוטה
מעל ראשי אני רואה את פרפר הנחושת,
ישן על גזע העץ השחור,
מתנופף כמו עלה בצללים ירוקים.
למטה בעמק, מאחורי הבית הריק,
פעמוני הפרות עוקבים זה אחרי זה
אל תוך מרחקי אחר הצהריים.
לימיני,
בשדה של אור שמש בין שני אורנים,
גללי הסוסים של שנה שעברה
בוהקים כאבנים מוזהבות.
אני נשען אחורה, והערב מחשיך ומתקרב.
נץ בודד צף מעלי, מחפש את ביתו.
בזבזתי את חיי.
(ג'יימס רייט)
סך הכל, האף שלו היה ממש גדול ומעוות. לא סתם מכוער, אלא ממש
חריג - חריג בסגנון איש הפיל, או מיס פיגי. שלא להזכיר אפילו
את השומה השעירה שהייתה לידו, מצד שמאל (צד שמאל של המסתכל, לא
שמישהו רוצה להסתכל)...
|
רונן קם והלך לחדר שלו, כולנו עוקבים אחריו בעינינו. הוא חזר
עם קופסת נעליים סגורה במכסה עם חורים.
"מה זה?", שאל אסי, "אני מניח שהבאת לנו ג'אברווקי בתור
הוכחה."
|
אחר כך היה עומד ומחלק את הכרטיסיות האלה בכיכר מלכי ישראל,
ויותר מאוחר בכיכר רבין. אנשים היו חושבים שהוא מוזר, לפעמים
היו נותנים לו קצת כסף. כששאלנו אותו, הוא היה אומר שהוא מבצע
ניסוי חברתי, ויותר מזה לא הסביר.
|
טוב, אמרתי, הורדתי את המשקפיים וחזרתי לישון. שממית זה לא
משהו שצריך לערער את השלווה של בנאדם, ועוד מתוך שינה. תמיד
נראו לי כמו אחד מהזוחלים היותר סימפתיים, שאם כבר משהו מזדחל
לך לתוך הבית, אז לפחות שזה יהיה שממית.
|
הבדידות מורגשת יותר בדירה גדולה. בגלל זה הדירות כאן קטנות,
כולן, כדי שאם כבר אנחנו בודדים מבפנים, אז לפחות שלא נהיה גם
בודדים מבחוץ. זה המעט שנשאר לנו, אתם מבינים, אחרי שהם ניצחו.
|
החלה סבתא להשתעל, והייתה משתעלת ומחרחרת ומקיאה את נשמתה.
הדודים והדודות החלו להתרגש ולהתמוגג - "הנה זה בא", אמרו,
"הנה, עכשיו, סוף סוף הגיע הזמן".
|
כבר היו לנו תוכניות מושלמות - נעלה לגג של אולם התעמלות, ושם
נעשן אותה, הרחק מעיניים בולשות. לא ידענו מה יקרה אם ניתפס,
ומגוון העונשים שחשבנו עליהם נע בין ריתוק, להשעייה, לכלא.
|
התחלנו
כמסופר באגדות - כיצורי מחשבה ואנרגיה.
|
חסרו לי רק שתי דקות,
ביכיתי את הזמן האבוד, בעוד האוטובוס חולף על פני
חולף על פני.
|
לבסוף הגענו אל הארץ,
אשר נטש אותה האלוהים,
כך קראו תושביה בפנינו.
איזה אלוהים,
לא שאלנו.
|
|
|
יום אחד שלי באה
אליי בוכה.
שאלתי אותה מה
קרה? מסתבר ששלי
נסחפה מעט ובזמן
עינוג החבר שלה,
נתה "ביסון".
ישר החבר של שלי
זרק אותה. אמרתי
לה - "שלי, מה
את דואגת? הרי
עם ביצועים
אוראליים כמו
שלך, הוא יחזור
על ארבע, או
אפילו על חמש".
החברה של שלי
מתוודה. |
|
