[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 177768094 177768094  BloBy

אל היוצרים המוערכים על ידי עילי צחוראל היוצרים המעריכים את עילי צחור
How can I tell something about myself
if I,myself dont know who I'm really am
just a vague is all i know and can see
one thing I do know and that I dont know me
but I'm trying to learn,
every time one door opens and two are revealed
me, myself and I are still searching.

עילי צחור.
יש כמה דברים שאנו יודעים בוודאות,
וכמה שאיננו נידע לעולם.
אבל אין זה אומר שנוותר על החיפוש אחר התשובה,
אחרי הכל, בן אדם צריך מטרה לחיות עבורה.

נולדתי בשנת 1988 ב22 לדצמבר,
כמו כל הנערים אני עדיין מתבגר ומגלה עלי עצמי דברים
חדשים, אבל מגלה שיש יותר שאלות שמתווספות מאשר
תשובות שמתגלות.
כתיבה היא רגש המתועל דרך העיפרון אל הנייר,
או במקרים אחרים מהאצבעות אל המקלדת,
ולכן אין לשנות את הנכתב, אם נשנה זה יהיה כאילו
שיננו את הרגש שכתב את השיר.
מן האידיאולוגיה לפלוסופיה להרבה דברים אחרים,
פה תמיד בשביל לעזור.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
dont look at me,
no one knows what is not knowing,
i am nothing and everything,
i have no name, but still
everyone knows how to call me

ג'ננה
נזכרתי במה שהיה פעם הערב הכי יפה בחיי,
ולא בגלל מה שקרה,אלא מה שראיתי
התחלתי להזכר ולחזור לאותו לילה,
אבל עוד הודעה הוציאה אותי מריכוז

שוכב במיטה בבית החולים, העיניים סגורות איני רואה דבר, הקולות
והרעשים הפכו להידהוד של מילמולים ולבסוף לשתיקה מצמררת, "הכל
יעבור, הפגיעות הפיזיות יעברו עם הזמן וכבר לא יראו אותם", זה
מה שהם אמרו לי עוד כשיכולתי לדבר ולזוז.

"אם בליבו הוא הולך בשביל הכנות,
הרי אף שאינו מתפלל,
הלא יגנו עליו האלים?
מהו שביל כנות זה?"

"זה בסדר, אין לך ממה לפחד יותר, אני כאן". ידיי מרימות את
מבטה הנטוי אל תוך עיניי, העיניים המסתוריות הללו, שלא משנה
מתי הייתי מסתכל לתוכן, הייתי נופל פנימה, אל תוך הנשמה שלה.
"אני יודעת, אבל עדיין הכל כך כואב לי, כל הזכרונות הללו".

פנטזיה
"וואי השמיים האפירו פתאום, לפני שהגעתי לסבא וסבתא שלי השמיים
היו בהירים בלי ענן באופק, כדי שאזדרז" גו' הסתכל סביב לשמים
והתחיל לרוץ

"אתה לא חושב שהיינו צריכים לספר לו? אולי לפחות להסביר לו
קצת?" אמרה בזמן שהיא מסתכלת בחלון על ג'ו נעלם בסוף הרחוב
"לא


לרשימת יצירות השירה החדשות
שעת הדמדומים מנצנצת בעינינו,
העייפות אינה מרפה את אחיזתה,
וקרני האור נראים כהנץ החמה,
המתפרסת על העולם כולו

אהבה
שעון מטוטלת נע ימינה שמאלה,
אך המחוגים קפאו במקום

במקום עם שער פתוח,
חופשי אך קשור בחוט תיל,
ריח בשמך באוויר נישא,
אך עם כל תזוזה בשרי נקרע

הרמתי את ראשי אל האופק,
העננים החלו להיאסף,
הידיים מחזיקות אחת בשניה,
עיניים המסתכלות הרחק

ואני, מסתכל על שניהם,
יודע שאוהבים הם אחד את השני,
לפעמים בוכים, מכאיבים,
אך תמיד מצטערים,
מחזיקים יד ביד בעת ההליכה,
נוגעים זה בזה ברדת החשכה

שואה
שוכבים ומצבותיהם מעליהם,
ומאותם שלא ידעו היכן הם קבורים,
נבנה קיר של מתים,
מצבה מצבה נוספה למקום

מנסה להגיע לתפוס את החסר,
להקשיב למילותייך לצחוקך,
אך השקט שנוצר מטיפות המים,
בלע את הכל

חלום
As I closed my eyes,
The pain goes away,
My blood on the floor,
Her body between my arms,
The knife in my hand,
Torn our flesh and veins

שואה
כניסה סגורה בפני רכבות,
אך האנשים עדיין באים לראות,
שער המפלצת סגור באושוויץ,
אבל עדיין אפשר להתבונן

אהבה
"היכן את?"
שאלתי את עצמי בתמיהה
"את אמרת שתחזרי מהר,
אמרת שאני לא אשים לב"

העיניים נעצמות,
ונפקחות ואת מולי,
מחייכת,
עם עיני החתול הירוקות

שואה
רצים ממקום למקום,
הרגליים כואבות והשרירים תפוסים,
הידיים כבר אינן מצליחות להחזיק בקרשים

אהבה
סתיו אביב קיץ וחורף,
הם עונות ממש יפים,
רק חבל שמתישהו הם נגמרים

בדידות
all is black,
there's no turnning back,
walking through the path,
it's too dark for me,

from this world before it's gone
i dont want to be alone
all the people and animles started crying
the sky's has turn black and the rain is droping

אהבה
to protect you from hate
it's not too late,
it's all true,
being with you.

אכזבה
Is there a purpose,
Why am I here?
Just playing my role,
In this twisted game

I would choke on my words,
Throw all my pride,
Even give all I can give

this was the call of ancient wind,
that passed away from this world,
this is all you need,
now I'm too old

Miles away from home,
Still waiting for my come,
Penitent start to run low,
Moon shine in a blood glow

My journey will soon end
The night was too long
The gates are starting to open
There my soul will rest

Every step, every travel,
Is more harder then the last one,
And you are standing froze,
Telling me to stop and hear:

אהבה
just take some air,
dont be scared,
love can be sharred,
i do care

come to my world,
step into my shoes,
tell me what you see,
is it all colorful?

I saw you over come all,
Even in the total gloom,
Like a flower you bloom,
No one had imagined

Looking to the sky,
It's way up there,
Which path to take?
To touch the moon

when you come near,
i stop moving,
when you are going,
i shed a tear

The winter have began,
Drops of rain falling from above,
Mixing with your emotions,
And twisting your sight

אהבה
in a bloody glow,
there are no clouds,
fear is starting to grow,
in the moon light

there i stand,
waitting for you,
to taste life,
and take one too

sincking in the water
going under forever
waitting for you to wake me
sleepping in the bottom of the sea

smell the scent of the blosoming cherry trees,
hear the melodies of the little nightingale,
see the water alite and the sky turn gray

dont say another word,
it's all have been told,
your face tells the story,
you dont have to worry

your heart will not open again,
no more dreams to defend,
living in an empty world,
everything is a fraud

אהבה
Seeing light from far away,
Mountains that cut the sky,
And a stairway to heaven's
Door that is open wide

Now I know that I am lost,
Lost inside myself,
Waiting for you,
To free me from my maze,
My maze of dreams

The water will give us life,
And the wind will speak to us,
Everything looks so broken
Behind a window made of glass

גורל
but for me it's bad
it make me sad
to fall in love with every girl see
i just want to drown in the sea

befor it all started,
there was only chaos and hatred,
no love and no order,
but god was softer

אכזבה
all the people are gone,
the war has won,
it's too late,
there os no more faith,

You grab all the flying arrows,
Broke them into halves,
Protecting me from my box,
Pandora will die if she could see

Take my hand,
Let me be your guide,
Trust me have faith,
Yes they can hurt,

up to the top,
she cant stop,
she have one thought,
she cant loose alot

and i know that all the pain,
that you feel the same as me,
the time has come to go free,
everything will wash away with the rain

fury in my soul,
i crave for your all,
none can see the sun,
there's no place to run,

I cannot go on so fragile,
Like a hard rock I need to be,
Nothing can harm or hurt me,
So I can be free of misery

So Ill be free once more,
The hate can't enter here,
But love is also imprisoned,
The white light has darken,

not future not past,
our spirits will ever last,
as long as we have
each others trust

I hear all your cries within,
Let me get near,
Close your eyes and smile,
This curse will worthwhile

אהבה
everytime from the start,
you cant free your grasp,
cant forget my past,
i walked into your trap

the time that past,
ashes to ashes,
dust to dust,
nothing had risen

there nothing there to see
there nothing more for me
only what you want to be
only left is my misery

אכזבה
No one around me,
Where have you gone?
Don't slip away,
Don't be cold as bone


Dont treat me as nothing,
I have feelings too,
What was lost,
Cant return once more?

Through a tunnel of light
We walk to our after life,
There the garden of eden
awaits for us to eat it's
apple, and forget all

The chains of faith have been moltened,
Two half's now became one whole,
Harmony of sadness and happiness,
Not perfect nor flawless

part by part,
we are falling apart,
day after day,
there's less to say

Your corollas are like heaven to touch,
You make everyone blossom with your scent,
So beautiful that no one would dare,
Dare to take you home

See, hear, touch, feel,
stop for a second to think
about the past,
the thing you have done last,

what love brings,
what hate takes,
passion will make,

the anger and happiness,
healthy and sickness,
will be no more,
insecure will be sure

No more monsters in head,
I'm scarred of my own shade,
Not from them I escape,
It's from your shape

living in peacefully with all,
she is one with her soul,
and one with a tree,
of him she feel free

אהבה
כל סיפורי האהבות,
של בחורים ובחורות,
שניצחו את הקשיים,
שהם תמיד מאושרים

ייסורים
עכשיו הגיע זמני,
רואה שאת כבר איננה איתי,
ולקוות שיום מיוחד, שיום אחד
אמצא מישהי ונהיה ביחד

ייסורים
כל רגשות על גבי,
כאטלס מחזיק את שמי העולם,
אך גם רגשות וגם שמיים,
אינם בכוחי

טאנקה
הפחד נשאר תמיד
עומדת בפתח
אין מילים שיוכלו
לתאר הרגשות

אהבה
כנראה לשווא,
מי שנאהב,
לא שנא,
לא שינה,
ואת עצמי,
לו רק ראיתי

אל תפרשי,
כי יש עוד תקווה,
אל תכעסי,
כי יש עוד שמחה,

ארספואטיקה
אל הסוף בתהייה,
עם סוד אחרון אלך לדרכי,
צריך זמן למצוא את עצמי,
לגלות למה אני עדיין קיים

אהבה
השקט יבוא מבפנים רק אם תפתחי,
אז אל תפחדי ילדה

אהבה
חלום קטן חלום אחד,
הזכיר לי משהו מיוחד,
משהו ללא גבולות,
משהו גדול מחלומות

טיפות גדולות של מים נופלות,
שוטפות את כל אשר בדרכן,
אך אינן שוטפות את שנינו,
מכורבלים בתוך השמיכה

אהבה
אנשים הולכים ואנשים באים,
מלאכים באים ומלאכים הולכים.

אנשים נעלמים,
ללא כל מחלה,
בריאים כשוורים,
נופלים הגורדי שחקים

אומרת שאני טועה,
מסכן את חיי,
ועדיין לא מקבל תמורה,
מי בכלל צריך אותה?

אך הזיכרון ישאר לעד,
הגעגוע איתו תמיד יצעד,
והנשיקות תמיד יבואו בפגישה,
ואנו נתאהב כמו בפעם הראשונה

רוצה להרגיש בכאב,
לדעת מה יש בלב,
אך איני יודע מעומה,
כי אני רק בובה תלויה

יושבת על עדן החלון,
מסתכלת על המקום הקר,
שפעם קראה לו הבית,
והיום הוא מקום חלול

ארספואטיקה
בדרך שאור יום אינו מאיר,
לבחור בשביל הנכון,
אך אינני יודע מהו

מתחילה לרעוד,
פתאום יודעת לפחוד,
הבועה אינה עוזרת,
לאט לאט מתנפצת

שבה כולם ביחד,
אבל בעצם לבד,
שהחום הוא בעצם קור,
ואני עדיין תוהה

בלדה
אחרי מספר שנים,
היא הופיעה ממולו,
כפי שהוא חלם בחלומו,
באה לבד אבל עם מספר תיקים

נרדם עם הלילה השחור,
רוצה לשכוח ולא לזכור,
חלום אפור ללא צבעים,
בלי זכרונות ובלי אנשים

נשארתי לבדי,
בעולם מוזר ומעוות,
שאותו הרסתי במו ידיי,
במחשבותיי, על התקווה

ארספואטיקה
לבחור הפעם בדבר חדש,
יודע שיש קושי בדבר,
להרגיש הרגשה דומה,
ובכל זאת כל כך שונה,

בדידות
יושבת ללא מעשה,
מחבקת כרית קטנה,
ובוכה עד כלות הנשמה,
חושבת על מה שקרה

שלאט לאט על ראשי יורדת,
ואת הרגשותי מוחצת,
אך הן עדיין שם,
הן אינן נעלמו,
פשוט פוחדות,
מפחדות מהחושך,

עצב
מסתכל לשמיים,
רואה עננים לבנים,
והכל מסביבם שחור,
הכל נבלע וחוזר לאחור

כולם מחפשים את דרכם,
אל תחתית העולם,
למצוא אוצרות יקרים,
אבל הם לא יודעים

בלילות לא כל כך ישנים,
מדי פעם קופצים חברים,
ולפעמים שנינו מתכרבלים,
ויוצאים פעמים שאנו בוכים

מצב
חיים ללא תקווה,
זה חיים ללא אהבה,
ממש כמו למטה במעמקי האדמה,
שם השנאה גדולה מאהבה

דרך הרים וגבעות,
דרך מישורים ועמקים,
עברו יחדיו,
ידיה משולבנות בידיו

אהבה
סערה גדולה, רוח חזקה,
מראים את פניה של האהבה,
מדברים עם קולות חלשים,
שלא ישמעו השכנים

אהבה
עולם שונה עולם חדש,
רגש ישן שמזמן נרכש,
בלי חובות בלי זכויות,
רק אהבה חדשה ישנה

מדברים על הזמן שעובר,
לאט אבל מהר מדי,
ככה זה כשנהנים?
רק איך זה כשהכל הפוך?

שוב שותל את זרע החיים,
בעצב ושמחה,
מחכה שיפרח ויצמח,
יושב ומתבונן

על אדמה שוכבת,
רוח קרה נושבת,
לא שומעים את קולה,
ולא עושים מאומה

כל הזמן מתקרב,
כאילו שאני רעב,
להגיד כמה מילים פשוטות,
אבל כולן נתקעות.

שוכב על המיטה,
הרוח נושבת,
מסתכל על התיקרה,
עוד דמעה יורדת

זמן עובר וזמן חולף, ומליבי הוא דולף
לא נפגעתי משום אדם, זהו לא דם
על זה כל הדברים כתובים, על געגועים

רואה את יופיו מרחוק,
מתקרב, ריח מתקתק,
מסתכל מקרוב,
רוצה לקטוף

יצאה מן הבועה,
זזה ללא מנוחה,
זאת רק ההתחלה,
כל כך קסומה

הרהור
רוצה לברוח,
לשבת בחוץ,
את הכל לשכוח,
לחשוב על מה שנחוץ

עצב
אני לא יודע מה קרה,
אני לא יודע מה השתנה,
אבל אין בכוחי להחזיר

עצב
מנסה לשכוח כל מה שקרה,
שעון הבוקר מצלצל,
אל בית הספר זוחל,
כן זו כוחה

הרהור
השמש מסנוורת מבעד לתריסים,
חלום שלא תמיד פוגשים,
חזיון של אפלה ,
או רק הזיה?

קצרצר
חיים עצובים חיים גודרים
אלו הם חייהם של האנשים
הבודדים והמתוסכלים
שאת אהבתם לא מצאו
שאת אהבתם לא הגשימו

אהבה
מתוך חלומי אותי מושיטים,
כאשר אנחנו נפגשים,
בחיים האמיתיים

שוב אותה הרגשה של ריקנות שאותי ממלאה,
הופכת את עורי מבפנים החוצה,
ממלאה את כל החורים שנותרו מוגנים,
על ידי רגשות ומחשבות,
קיר זכוכית הפריד והתנפץ לרסיסים

הולך בסימטה חשוכה,
לא רואה אור בקצה המנהרה,
רק אפלה קודרת,
אל המחשבה חודרת

התועררתי בגלל השמש הגדולה,
יודע שלא אראה אותה,
בשום מקום בעולם הרע,
האם אין לי עוד תקווה

אמונה
במקום להשקיע בצבא ונשקי הרס,
עלינו לחכות לחיה קסומה,

עצב
יותר מפעם אחת שמעתי,
יותר מפעם אחת ראיתי,
יותר מפעם אחת הרגשתי,
יותר מפעם אחת כעסתי,
את כל ההרגשות שהרגשתי,
לא ישתווה להרגשה יחידה,
שהרגשתי שהייתי איתה,
הרגשתי שוב אהבה

לא רואה את הסוף המר,
תשובה מסתתרת,
והכל עוד שניה נגמר,
מנסה למצוא תשובה אחרת

כסופת שלגים מתפרצת,
ואנו רק רוצים למצוא מקום מחבוא,
מן היסורים הבאים

רואים את הנוף המדהים,
את המצלמה אנחנו שוכחים,
מבואסים ועייפים אותה מביאים,
אל ההר אנחנו שוב חוזרים

ירח לבן בלילה שחור,
צעקה מחרידת אוזניים,
יצאה אל העולם,
גופה מכוסה דם,

ואת אף פעם לא תסלחי,
רק תזכרי ותבכי,
ולא תגידי שום סליחה,
רק בגלל כאב האהבה

אכזבה
כברק לתוך הלב,
זהו הכאב,
שלא הרגשתי בעבר,
רק כמה פעמים קטנטנות,
אבל לא בכמות הזאת

חושב מה היה קורה,
אם היה בכוחי,
לראות ולשנות כל שוני,
להגשים כל מה שאני רואה

"כל העולם כולו"
שלוש מילים שנכתבו על החול
ולאט לאט נעלמו עם הרוח,
כל דבר שנבנה ונכתב

בדידות
יושבת ללא תזוזה,
ללא כל נשימה,
לא מראה סימן חיים,
כולם בה בוהים

אבל לא יכולה לצאת,
כי היא לא מכירה דרך אחרת,
אף פעם לא הייתה משחוררת,
פעם ראשונה מרגישה כציפור

טיפות של דם ירדו,
שלולית אחת,
מים שאת הדם שטפו,
מן הגופה השרועה על האדמה,
דם השוטף דמם של אחרים,
הירח המלא בצבעו הלבן,
הטמא והטהור כאחד,
מאירים על פניו של עוד קורבן

במקום ללא הגנה,
ניצב לב הפלדה,
קר וחלק לנגיעה,
ומפיץ תחושה סגורה,
מתחשבים בכל האחרים,
לכולם כבר לא לוקחים

להפגש ביום מיוחד,
לצאת מן הבית יחד,
להתחבק ולהחזיק ידיים,
להתנשק ולהסתכל בעיניים

אהבה
דמויות מעורפלות,
דמעות שיורדות,
אינן יודעות את כיוונן,
בין פטיש לכבשן,

מתחת לשמיכת הפוך,
שוכבים ערומים למחצה,
החדר שהיה מואר כעת חשוך,
ורק שתי להבות מרקדות

ייסורים
מתענג מההרגשה,
מתענה מהתחושה,
מחפש מקום מחסה,
מסתכל סביב לידיים מושטות,
אך כולן נסוגות

עצב
אלוהים מדי פעם אכזר,
לפעמים הוא עושה משהו מכוער

ידיים על הגב,
חיבוק של פרידה,
הזמן נגמר זה עתה,
מסתכלים לתוך העיניים

אהבה
מתעוררת בבהלה,
אינה רואה, זאת מחלה,
מייחלת למותה,
רוצה רק אהבה

לשבת בקצה העולם,
להסתכל על שקיעת החמה,
לראות איך הכל נעלם,
ולדעת שהכל יחזור

הרהור
והשמיים אינם בהירים,
אבל המילים שאמרת בי עדיין מהדהדים,
אמרת שהכל בסדר ואין שום בעיה,
אבל שקרים רק עוד מוסיפים לרעה,

סוריאליזם
כל מה שאנשים שומעים,
זה את עצמם מדברים,

תחושתי
האושר מגיעה רק בשינה,
כשאין אף אחד מפריע,
נרדמים מחובקים,
ככדור העשוי קורים

והציפור לא תמשיך לצייץ,
ואת גוזליה לא תאכיל בבקרים,
יהיו יותר ויותר רעבים,
ללא שום עזרה,
יהיו בודדים בלי נשימה

זהו עוד מכשול בחיים,
אני יודע שהוא ממש לא נעים,
אבל אותו אני אעבור,
ואת הרגש עדיין אזכור

ככל שניסיתי להתקדם,
כך אחיזת האזיקים התחזקה,
עוצרת את דפיקות ליבי,
חוסמת את הדם מלעבור

חלום
בממלכה השחורה,
שלאט לאט מתפרקת,
מתפוררת מתחת רגליי,
בולעת אותי לתוכה,

כמו יהלום אני יכול לשאת את משקל העולם על כפתיי,
לקחת את כל אבלם של כולם,
מבחוץ ישנו רק הגימור,
איש אינו מסתכל אל הנשמה

מסכה שנותנת הרגשת בטיחות
קיר מגן ללא כניסה
אך גם ללא יציאה
אינה יורדת או נשארת

אהבה
החיים מלאים הפתעות,
חלקן טובות וחלקן רעות,
אבל כמו כל דבר יש לו סוף,
ואת ההתחלה שלי מצאתי על החוף

עצב
אין מספיק מילים שאני אגיד,
שיעזרו לפצעים להגליד,

תמיד נרדפת,
אל המים יורדת,
על הגלים גולשת,
אחריו רודפת

אהבה
שמיים שוממים,
עננים מעופפים

דמם נשפך על האדמה,
לא למען תהילה,
מלחמה ללא הגיון,
האדמה הכבושה,
החרוכה מן האש

הכל היה מתוק,
כל כך רחוק,
מהישג ידם של אחרים,
לבך היה שייך לשחקים,

כולם כל כך אופטימים,
חושבים על הדברים הטובים,
פעם גם אני הייתי אותו הדבר,
אבל לא כשדבר כזה נגמר

געגוע
איך הכל נעלם בשניה,
קול השירה הופרע ביריה,
אומרים כי אין עוד תקווה,
שהיא מתה באותו הלילה,

אהבה
כשהיא בוכה, כשהיא עצובה,
גם אני מרגיש עצוב, גם אני בוכה,
מנסה להבין מה גרם לזה,
מנסה לשמח אותה בכל יכולתי,
גם אם לפעמים זה מעבר הישג ידי

מקווה לטובה,
אבל יודע לרעה,
שהזמן לא השפיע,
והיא תישאר בשלה

חושב עליה יום וליל,
הולך לטיול בשקיעה,
שומע זאב מילל,
אין כבר שמש למעלה

געגוע שלעולם אינו נגמר,
נגמר רק כשיש זמן לנשום,
לחלום ולדמיין הכל מחדש.
פעם מחייכת, פעם עצובה,
פעם נעלמת, ופעם מלאה.

אהבה
כשלכולנו יש נשמה וגם
נפש חיה,
אנחנו מחפשים תאומה,

והרחש הסוחף
שעובר בגופן,
משאיר צמרמורות רבות
שמקפיאות את העצמות,
ומרתיחות את הדם.

מביטה על כולם,
יושבת בסוף העולם,
עם כמה חברים וחברות,
כולם יכולים לטעות

הלב נשבר והחשכה לקחה אותי אל חיקה,
אבל לא בלי שהאור הראה לי דרך יציאה
דרך קשה, שבה אני מתקדם יום יום,
אל אהבה חדשה

רק מילים יוכלו לספר,
את הסיפור שאינו נגמר,
ללא כריכה מיוחדת,
פשוטה כמים,

הקשיבו לסיפורי,
מקרה שקרה לי בעבר,
סיפור לא יפה לא מכוער,
על מקרי העבר וגם בהווה

אתה עדיין אומר אהובתי,
אך היא כבר אהובתו,
מילותיך של אהבה נאמרים מפיו,
ואתה יודע שהמילים כבר נאמרו מפיך.

רגש שלא ניתן להשמיד,
כלוא הוא בחלון ראווה,
יכול רק לראות,
אך לגעת רק בזכרונות

עוצר את עצמי,
לא להקשיב לקול הפנימי,
להגיד את מה שהם רוצים לשמוע,
העיקר לא לפגוע,

אהבה
נגעה בשמיים,
לא ידעה את יעודה,
מביטה בזוג עיניים,
ושוב יש תקווה

רק הוא נשאר מוסתר,
דבר כל כך זר,
אך בו כולם מכירים,
לפעמים חם כאש,
ולפעמים קר כקרח,
לכולם יש נתח

געגוע
אחרי שעזבת אותי לא הרגשתי כלום,
רק ריקנות ועצבות, וכמובן עצבנות.

כוכבים לבנים,
בשלל גדלים,
נוצרים ונהרסים,

כמיהה
הרגשה כה חזקה,
רק היופי של הפריחה משתווה,
הפרחים רק בשבילה קיימים,
שקיעה יפה וצבעים מדהימים

בעץ של זמנים משתנים,
מחכה לנשירה,
או לצמיחה חדשה,
ואחרי הכל,

רוצה לראות אותך שוב,
בשביל להגיד לך משהו חשוב,
אולי זה ישמע קצת רע,
אני לא אתן לך להרגיש רגשות אשמה

חלום
כאגם שטיפת מים נפלה לתוכו,
הגלים העדינים שבחלומי הדהדו,
הכל זז לעיקומם שלהם

לחכות בקוצר רוח,
לזכור ושוב לשכוח,
שוב אותה הרגשה,
כל פרח שפרח,
כל עץ שצמח

כמו ורד בר,
יפה וריחה מתוק,
אך עם צד אכזר,
רק תסתכלו מרחוק,

בדידות
צבעים מסתובבים,
שחור הופך ללבן,
לבן הופך לשחור,
רקיע מעונן

ייסורים
הדם כבר נוטף,
החתך שורף,
ושוב כל מה שנשאר זו צלקת,
צלקת בלב

אהבה
ואת היחידה ששאלת,
הראשונה שנגעת,
בידי הרועדת,
בנשמתי המנופצת

בדידות
דמותך עולה בראשי,
מעורפלת וחשוכה,
בליל אהבה בוכה,
מנסה לתפוס ולאחוז,
אך כרוח רפאים ידי עוברות,
אינני קיים,לא עוד,
רוצה להמשיך במסלול,
אך תמיד סוטה לשולי הדרך,
הכל כבר כואב

אורם מציף את הקלפים,
מגלה סימנים חרוטים,
קלפים הפוכים,
מושיט את ידו

עצב
בחורה ההולכת לבדה,
עצובה, בודדה,
רואים שהייתה בעיה,
שמים לב, שהייתה אהבה

או כשאני לבד בבית שוכב במיטה,
כשאני ישן הכל שחור, אין צבעים,
אז זהו בדידות? זהו כאב?
והחלומות שאינם מופיעים

וכמטר של כוכבים נופלים
כך חלומותי צונחים,
כמעט ללא הגנה
בוערים בחלל גופי,
נופלים כמטאור ומשאירים סימן
של מכתש ענק בליבי,
וחלום מיוחד החבוי בפנים.

כאב, פחד, דממה,
רוח רפאים של השממה,
איש אותה לא מכיר,
כבר אין מי שיזכיר,

מחכה לרוח העזה,
שתוכל שוב לאחזה,
לנשום בלי חשיבה,
להרגיש את קצב ליבה

בדידות
אינו מצליח להוציא אותה ממחשבותיו,
חושב שעם הזמן הכאב יעבור,
אבל זה הכל לשווא,
רוצה רק לחזור

אהבה
מכורבלים אחד בשניה,
אומרים מילות אהבה,
ריח וניל מתקתק,
אור נר ירקרק

ענן ענן עברתי,
את הזמן כבר שכחתי,
אין כבר שדות רק יערות,
הדרך ארוכה,

לברוח ולא לשוב,
הכל נראה לא חשוב,
רק להגיד מילה,
שהיא תדע

עצב
כאב ישן,
שעד עכשיו את ראשו רכן,
שוב התעורר,
התפרץ וסוער,

שלג יורד ממרומי השמיים,
אך עדיין החום בלתי נסבל,
השמיים אפורים והשמש איננה שם

כשאני מסתכל על המראה בבוקר איני רואה את עצמי,
אלא משהו שאינו שלם, משהו מעורפל מכוסה בחשיכה,
אפילו קרני השמש שמצליחות לחדור בין ענני השמיים הקודרים
אינן מצליחות לחדור את האפלה האופפת את גופי

מתעוררת בבוקר,
לא מבינה מה קרה,
איך החיים נשארו כך,
כאילו שאיש לא זוכר

הרגשה לא ידועה,
שקיעה שאין כמותה,
דימעה שכרגע ירדה,
היא כבר ידעה

שתי מילים ידעתי על עצמי,
שיכלו להגיד הכל,
שאת משמעותן הרוח נושאת,
ואת קולן האדמה מזמזמת,
שתי מילים ידעתי על עצמי

עצב
שום דבר כבר לא חשוב,
אי אפשר להרגיש אהוב,
רק עוד פעם אחת אחרונה,
אך היא כבר מתה

בדידות
כל הזמן נחבל,
פעם אחר פעם הוא נכשל,
רק הצלקות נשארות,
תמיד נשארים תפרי אהבות

אינך בודדה בעולם,
תקשיבי לקול הרוח,
תשמעי את לחישות האדמה,
תזרמי, תפתחי, תעזבי הכל


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מה אתה מחפש כאן
בעולם שצבעיו שחור ולבן,
במקום כל כך חם שגורם לך
להרגיש את הקור שבלבך

חוסר אונים
הם אמרו שזה לא יחזור,
הם אמרו שהכל נגמר לא יהיה עוד,
תמיד שמעתי רק מילים,
הבטחות שהם הבטיחו,

את זוכרת את הימים שהיינו יושבים על החוף שעות עד שמחשיך,
ששמענו את רעש הגלים המתנפצים על החוף והסלעים,
ואת הכוכבים המנצנצים מרחוק

העט אכן חזקה מן החרב,
והמילים כואבות מן הדקירה הכי עמוקה בלב,
משפטים של שקר נשמעים באוזניים,
ואיש מהם לא בדק, אפילו לא ניסה להבין

כיום כשאני מסתכל אל העבר שלי,
ועל כל מה שעברתי בחיי,
הכל נראה כל כך שכיח,
אך עדיין כל כך חשוב

כשאומרים שהמרחק הוא רק מכשול קטן,
לאיזה מרחק בדיוק מתכוונים?
מרחק הוא יחסי. בשבילי מרחק גדול
זה שאת לא בהישג ידיי, ברגע שאני מושיט את ידיי קדימה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שקיעה וזריחה
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה
השמש מתחילה לשקוע והכל מאפיר


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
רינדור תלת-מימד
אל היצירה
The rays of the sun turning the water into blood,
There is no escape and no hope,
Just the shadow of the clouds that too will decay.

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה
Twisting them to insanity,
Playing with our mind,
Telling all lies and half truthes

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה
.

יציר מחשב
אל היצירה

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה
touch me,
and i'll touch you,
love me,
and i'll love you

ציור מחשב
אל היצירה
from the sky,
there he ley,
no asking why,
openning the sky and shoot a ray

ציור מחשב
אל היצירה
the moon wants to be there
so he toke over

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

יציר מחשב
אל היצירה
בשבילי זה אולי תמונה,
בשבילך זה אולי המחשה,
אבל למען האמת,
אני לא יודע למה היא באמת.

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

אל היצירה
ללא רוח סערה
בלי השראה
מסתכל אל התמונה
חושב על פרצופה

רינדור תלת-מימד
אל היצירה
התמונה הזאת מזכירה לי הרבה דברים
אבל הכי את הסוף וההתחלה,
של הכל

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

רינדור תלת-מימד
אל היצירה

רינדור תלת-מימד
אל היצירה
אהבה,שנאה,עצבות, שמחה..הכל ..

רינדור תלת-מימד
אל היצירה




איך שאת סקסית
על צלחת...


חרגול לפרה


תרומה לבמה





יוצר מס' 33196. בבמה מאז 27/3/04 17:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעילי צחור
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה