|
 20479804 צמח בר
"רק על עצמי לספר ידעתי"... יליד 83 ומאז מחפש את
הפינה שלי. מלנכולי לפרקים ואוהב את הכתיבה, שנותנת
לי את המקלט, המפלט והשקט.
יש אולי אכזבה, יש גם פחד
במשהו שאיננו נודע.
תעלומה שכמוך
מעבר למדבר הזה...
|
בעיר כל כך מוכרת
מרגיש כל כך זר.
הבניינים גבוהים, המרפסות נוטות ליפול.
העיר חצויה והשנאה בה שולטת
ואני ברוחב צדדי הולך לי ובוכה.
|
ארץ, הו ארץ שלי, כזו מוזרה,
עם ריחות, איש צעיר,
זכרון רחוק של מגע.
|
אהבה בסתר,
אהבה בשקט,
אהבה כואבת.
|
פיזרת את שיערך, שהכה גלים
בחלל החדר, כשרקדת.
בזרועך האחת החזרת ספר ובשניה לטיפה.
|
התגעגעתי אליך היום.
חשבתי, כמו בכל יום עליך.
|
זו היד ואלו השפתיים וזו אותה הרגשה...
|
חלומות ומראות מטושטשים דרך זגוגיות מאובקות
וריס שנופל מהעין ועף ברוח,
|
"הילד שבי שבוי ושב עכשיו. הילד הזה, נזכרתי בו לפתע..."
|
אני מסתכל בהשתקפות של עלי הכלנית על אדמת הארץ,
שכל כך אהבת.
אני רואה את פניך משתקפות בימת הכנרת.
אני רואה את חוסנך בעצי האלון, האלה והשיטה
|
זה כל מה שיכולתי להציע.
מנחת סליחה.
|
הם חוזרים היום לבית
ומשאירים את החלל,
דגל על ארון גם הוא מכאב מקופל
|
הבחוץ נשאר בחוץ ואני נשארתי בשחור ולבן
|
קצר וטראגי הוא השיר, כמו הסוף.
|
עת עיניי פגשו בעיניך,
עת מילותיי פגשו באוזניך,
עת דמעותיי פגשו בכתפיך,
|
מסיכות שנקרעות, גשרים נשרפים.
תוכניות ומזימות.
צביעות - מעשה שקר בצניעות.
|
קח את הכל, תשאיר את הכלום.
רק תחזיר לי את המעט שהבאתי לך,
בפרוטות שעוד נשארו בכיסי.
|
ומה אעשה ואיך אשתוק,
כשלמגע ידיך גופי רועד?
|
שדות האש הירוקים
שהציתו את שפתי הים בקיסריה,
ששטפו את שיערך הרך.
נוגע בגופך בדמיון פרוע ובחלום מתוק
מלטף את צווארך.
|
פגשתי אתמול ילד. אחד כזה נמוך, שיער פרוע וגומות חן.
ילד פגש את פניי אתמול והוא אפילו לא ידע.
ילד אחד שגדל בכמה שנים נתקל בי ברחוב, והלוואי שהייתי כמותו.
I wish, oh I wish.
|
מה הלאה? איך להמשיך? מתייאש מראש.
|
|
|
קו תחתי
מודגש
מוטה
מוקטן
מוגדל
צרצר, בסלוגן
הדגמה של אפקטים
גרפיים של טקסט. |
|
