|
יפעת בטמן היא הנערה אשר כותבת את אשר אתם עומדים
לקרא ובאמת שאין לה מה לומר על עצמה...
טוב ליבו של אריק משתלט עליי, עליינו אז אני מסלק אותו, נמאסה
עליי התייפיפות הנפש שכולם מוצאים כה נלבבת ורצויה.
|
אני כאן ואני לא קיים
המהות היא אני, אני קיים
|
בחצרות העיר בלילה
בין פחדים להזיות
הולכת לה ילדה
נעה בין הרחובות
|
מחשבות ללא תחתית
מתוך באר המשאלות
עולות
ואנו כאן כלואים
|
דמעות הליילה נחות
על שמיכה כהה
שמכסה הכל פרט לאמת
|
בוכה על הקבר שלי
הקבר דימיוני -
אני חפרת בעצמי
|
הזמנתי את המוות לוואלס
הוא לא מכיר את הצעדים,
אז לימדתי אותו - בסוף הוא למד
|
דמעות שוברות את הקרח
הקיר עדיין חסום
מתחת לעץ מתמזמזים
בתוך הגוף בוכים
|
בין חיים מסתובבת בודקת ת'מתים
אולי הם לא מודים
אך הם עברו את סוף החיים
|
נעל נעלתי
נעל יפה
נעלתי אותה
ולפתע נקרעה
|
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
