|
"על מה אתה חושב?", שאלה ענבר את איתמר. הוא לא ידע מה לענות
לה, כי המחשבות שהיו לו בראש רצו והתחלפו במהירות עצומה.
פלאשבקים מהמראות הנוראיים התחלפו לו במח. הם היו שרוטים שם,
כמו צלקות, ואי אפשר לנקות צלקת.
|
אישה עומדת מול חלון ראווה,
מלאה באמונה, ביטחון וגאווה.
פתאום זכרונה גורר אותה אחורה.
פלאשבקים מסחררים, אנשים שבוכים
|
מחבקת את אבא, מפוחדת נורא,
דלתות הרכבת נסגרות והיא נוסעת.
ואחותי הקטנה, היא בוכה ובוכה,
ורק אני, ורק אני יודעת...
|
|
|
למה? איש עם
תלתלים ושפם,
שנראה כאלו יצא
מהחדשות
בפלסטינאית מדבר
עם גרביים בצורה
של חיות, זה כבר
יותר טוב?
המרגל הלא מועיל
ממקלטי החינוכית |
|
