|
נולד בחודש קר ב1985 ולא ידע כ"כ מה מצפה לו.
חוץ מאיזה נסיכה עם עיניים ירוקות לא נתקל כ"כ באהבה
בלשון המעטה.
ואת האמת,
הוא גם הפסיק לחפש אותה.
אני מהחברים שתמיד "היו שם" בשביל כולם.
|
קמתי כהרגלי ב14:00 בצהריים. ירדתי לבית הקפה הקבוע שלי
בשינקין 17 שהיה ממוקם מתחת לביתי. הרחוב היה שקט כמו תמיד.
|
מי שתציל אותך ומי שתהרוג אותך
תמיד תהיה,
האהבה.
|
בקשר אליך אני כבר לא אטום
האמת, אני כבר לא מרגיש כלום
אבל זאת אהבה ראשונה
אהבת נעורים
אהבה שלא שוכחים
|
המלאכים בוכים איתי
השמיים קוראים בשמי
בכיתי בשבילך ואוהב אותך כל החיים
|
חיוכך משתק את הכעס
ויופייך מסבך את העניינים
|
כולם ממלאים אותך במחמאות ואותי הובלת לפסגת החלומות
|
כשהיית פה היה נחמד
ולפעמים זה טוב להיות לבד
אני ש ו נ א להיות לבד
|
עברה שנה אך כלום לא השתנה
שוב חורף שוב קר שוב פעם אותו דבר
שוב עצוב שוב הרגשה רעה
הרוח הקרה מזכירה לי את מה שכמעט היה
|
אני שמח בשבילך
אני בטוח שהוא אוהב אותך
אבל זה שובר את ליבי לדעת שהוא מחבק אותך
|
אולי אלוהים רוצה להראות לאנשים שזה טבעי להיות עצובים
כי אולי אפילו אלוהים עצוב בגלל איזו נערה שלא תשוב
אולי אלוהים יושב למעלה מבודד ושונא להיות לבד
|
אתם לא הבנתם אותי אתם לא החשבתם אותי
אבל הייתי חייב, אולי זה כואב
מתי תבינו שאני באמת אוהב?
|
אני רוצה אותה ולא אכפת לה
בשבילה אני עוד כתם בעבר, כתם מבודד
כתם שירד
אבל יש בי אהבה והיא כ"כ יפה גם אם היא לרוב מכאיבה
|
אהבה זה לא כמו בסיפורים
באהבה אין סופים טובים
לרוב אין מנצחים
|
לפעמים אני מבין שהיא רחוקה
לפעמים אני חושב שהיא היחידה
|
מנסה לברוח ממלחמת האהבה, להנצל בשלום ולא להפגע
האם זה טוב כך להתכחש... ? אני יודע, אני חושש
אבל אהבה זה רגש ולא מחשבה
בשבילי תהיי תמיד נסיכה
|
בלעדיך אני מסובך
איתך אני מאושר כ"כ
|
המבט שלך מדליק את השמיים
החיוך שלך מספיק לי בינתיים
כי כשהלכת נשארתי לבדי
|
כי אם טוב לך בלעדי כנראה זה מה שהיה צריך לקרות
אבל זה לא יעצור את הדמעות
|
זאת קנאה ללא ספק
ואני רוצה להחנק
זה נורא לאכול את הלב
זה פוגע להתאהב
|
זה לא יכול להמשך
קשה לי לא להיות לידך
|
לילות שחורים חלומות גדולים
רוצה להחזיק בה להרגיש את גופה
היא שמחה מאושרת או בוכה
|
ולמי שבאמת מגיע רק עצוב ומייגע
כי אם היית מכוערת
אז בטח הייתי אוהב זונה אחרת
|
תמיד הייתי ביישן
אף פעם לא חייכן
לפעמים קצת קשקשן
|
אז אפשר להגדיר את זה ככה: גם אם הוא קיים, ובואו נגדיר את זה
כך שזה לא ישמע יותר מדי כואב, הוא קצת חושב על עצמו. קצת יותר
מדי.
|
אנחנו נולדים ולא זוכרים מאומה.
תלויים בכל ולא אומרים מלה.
אנחנו גדלים להיות ילדים ומה שמעניין זה בובות ומשחקים,
מתבגרים ומפספסים את הנעורים בגלל יפהפייה עם עקרונות דפוקים.
|
אני אוהב אותך נסיכה.אני אוהב אותך כ"כ.
תחזרי לחייך אלי
|
אני אוהב את הריח שלה.
אני אוהב את היופי שלה.
אני אוהב את החיוך שלה.
אני אוהב את השיער שלה.
|
אני רוצה שתשבי לידי, בחדר שלי.
ואני רוצה שהשיר המדהים הזה יתנגן ברקע במערכת הישנה שלי.
ואני רוצה שתסכלי עלי, תקשיבי לשיר
ושתתני למילים ולדמעות שלי לדבר בעד עצמן
|
אני יודע שהדבר האחרון שאת רוצה זה לשמוע ממני. בגלל זה אני גם
מראש יודע שלא אמסור לך את המכתב. אני כותב אותו בשבילי. אני
מקווה שהוא יגיע לך איכשהו.
|
איך אפשר לסכם שנה וחצי בשורה וחצי...?
|
אבל ככה אני! אני בן אדם שחור. אני עצוב. אני שונא את עצמי.
השעות הקטנות של הלילה כ"כ שקטות שאני אפילו מסוגל לשמוע את
בדידותי. תתעוררי כבר יפה שלי אין לי חיים בלעדיך. במיוחד
בשעות הקטנות של הלילה.
|
ואת תברחי שוב. ואני אשאר בלעדיך,
שוב...
|
אני כותב כעת את המכתב בתקופה של בלבול וחרדה. פחד ובושה. פחד
שזה לא יגמר. חרדה שהרגש האינסופי הזה לא יעלם ושלא אראה את
פנייך מחייכות אלי לעולם.
|
אני מקנא בך.מקנא בך שאתה לא פה.אין לך מושג מה הולך פה."ברחת"
בזמן
|
אני מאמין אבל שאני מסוגל להתאהב בה
|
שום דבר כבר לא אותו הדבר.
הסביבה איננה כמו שאהבה להיות. החלומות נמוגו מזמן. הנעורים
נרקבו עם חוסר הוודאות.
החברים לא מי שהיו. האנשים הקרובים נעלמים. נעלמים כלא היו.
|
|
|
