|
"סטופ!" יובל חייך חיוך גדול של סיפוק, כמו שרק יובל יודע
לחייך. "מה?" שאלתי, לא בטוח איך עליי להגיב. "יצאה לך שלי".
חייכתי, אבל במבוכה. לא רציתי לזיין את שלי, רציתי שהיא תאהב
אותי
|
אבא תמיד אומר לי שאני ילדה חכמה ש"מבינה עניין"
כשהוא אומר את זה הוא תמיד מחייך אליי וקורץ
ואני רוצה להראות שאני מבינה אז אני מחייכת אליו בחזרה וקורצת
גם
|
אני זוכר בערגה את השיחה ההיא. את בודאי כבר לא. נשענו שם על
המכונית, צופים בכוכבים. את עישנת סיגריה, מביטה בי במבט הזה
שלך.
|
כשהייתי בן 3 החלטתי שכשאהיה גדול אני אהיה אסטרונאוט.
כמובן שעוד לא הבנתי את ההשלכות וגם את מה שעליי לעשות בדיוק,
אבל כשאתה בן 3 כל זה אינו רלוונטי. אם החלטתי, אני אהיה
אסטרונאוט. וזהו.
|
הסופה נעצרת ליד בית באחד הרחובות בישוב. מספר אנשים כבר
מתגודדים באזור. מעט גברים בכניסת הבית, הנשים מציצות מהגינה
הסמוכה. הרב יורד בשקט מהג'יפ בצעד שלובש אופי מיוחד לבית המלא
באובדן.
|
בדיוק הגיעה למקום קבוצה של אמריקאים, שנראו ממוצעים לגמרי,
ביחס לאמריקאים אחרים כמובן, והללו החלו להתלהב למראה הכתובית
שמעל הדוכן "Ohh falafel falafel!" (חשבתי שאם תקראו את זה
באנגלית, באמת תיישמו את עניין המבטא).
|
כשהתגייסתי להנדסה קרבית כולם הצטערו בשבילי.
הם לא אמרו לי את זה במפורש, אבל ראיתי את זה במבטים. הם בטח
חשבו שזה בזבוז, שלא הלכתי לגולני.
|
ואם לא תמצא את הדרך חזרה?
אתה צריך לחזור הביתה
איזו מן הרפתקאה אתה מבקש לעצמך?
אני לא הייתי מעיז לו הייתי שם במקומך,
למה שלא תחזור?
|
Beauty lies
Between your two green eyes
That's where breath won't last
Where stars melt into dust
And everything will fall apart
|
As i step a foot at the entrance of my home
I never think
I get, my room, inside
Here is where years ago i died
|
Honestly, i don't feel a thing
Lost it all
Can't control my fears
|
ועם הריח הזה
הריח שנחיריי מתרחבים לנוכח פלאו
את שם גם כשאת הולכת
ואני רק רוצה עוד ועוד
ממך
|
את אוספת את עצמך
בגדים, ארנק, כבוד
|
את יוצאת מהחדר
מביטה במראה
בוחנת לפי איזושהי אמת מידה
את יוצאת מהחדר
|
הנה אני
מאחורי העיניים החומות
והזיפים בני כמעט שבוע
|
פותח את השער לעולם שבחוץ
הוא ממשיך לנוע בלי הפסק
לא מחכה לי
רוצה לשוב לאחור
אני יוצא בכל זאת
לא מתוך דחף פנימי אלא
מתוך איחור לצבא
|
מתי תבין שטעית
ותזחל חזרה בידיים רועדות
ברגליים פצועות
ועיניים אדומות
|
זה תמיד אותו דבר אצלנו
אוכל, שתיה, גבר, אישה, אהבה, תשוקה, זיון, פרידה
ושוב
|
משברים קטנים
משברים קטנים הותירו אותנו לא מסופקים
כאילו את הכושר לרוץ עד להרים המושלגים
שמחות קטנות
|
אני תמיד שוכח שיר טוב כשאני מגיע לדף החלק
|
כמה את חיה בצבעים
אל מול הטיח שנופל
|
מסתובב סחור סחור
מביט ומציץ
מחפש לעצמי קצת שקט נפשי
לקנות משהו לא מהמוצרים הרגילים
אולי תותים
אולי חיים
|
בשנת חיי האחרונה הספקתי לעבור את כל חאן יונס ומחנות הפליטים
של עזה, לאורך ולרוחב. ראיתי חברים שלי נפצעים, פעם אחת נהרגים
(נהרג, ליתר דיוק, כי השאר היו רק מוכרים בפרצוף) בשביל
המתנחלים שגרים שם באזור.
|
אובססיות זה לא טוב לבריאות, אני כבר יודע. כבר עברתי את כל
זה. הצד ההגיוני שלי איכשהו תמיד נדפק ברגע שבו הוא אמור
לעבור. מרפי כנראה פגש אותי באיזה גלגול קודם, אם נאמין בזה
לרגע, והחליט לכתוב עליי את החוק המפורסם שלו. הפגישה הזאת בטח
קרתה לנו בסמטה חשוכה, כ
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
