|
כשתפתח את עינייך העולם יהיה כהה יותר.
|
ניתן לסכם את מחשבותיי בנוגע אליה באותם רגעים באיזה משפט לא
מוסבר שכזה: למה אם היא הדלת, היא איננה יכולה להיות החדר? אז
כשאני מסתכל עליה, ושערה רטוב ואסוף לכתפה, אני מקווה למין
משהו בלתי מוסבר. משהו שאני לא יכול לומר או אפילו להרגיש או
לקוות. בשפה שלי, אין
|
הוא לוכד אותך, כמו שלכד רבים לפנייך.
|
דור אומרת שהיא עדיין אוהבת אותי.
ואז דור טורקת את דלת ויוצאת.
פעם דור אהבה אותי.
אבל גם עדן אהבה אותי
|
וּכְשֶׁתִּגְּעִי בְּפֶרַח אֲדֹנָי
תִּזְכְּרִי אוֹתִי
כִּי נִשְׁאַרְתִּי כָּבוּל
לִזְרִיחַת הַחַמָּה
|
חיים מזמנים להם ריגושים, כן ואתה, גם אם לא אתה - בכל זאת, כן
אתה.
ואנחנו כולנו אחד; תחת איזה אור משכר, אנו נעים, עור משתקף
בעינינו, משקר לנו שאנחנו נאים.
ובשביל מי זה אני שואל? אך התשובה כה קלה, כה פשוטה. זה
בשבילי. הלא אני כאחד הנעים; אור פוגע בי, עו
|
במושב לצידי
כפוף רגל, חלוץ נעל;
בוהה בנקודה,
ואינה משתנה.
|
|
|
ההתייחסות
ההומוריסטית
למספר 42 כאל
משמעות החיים
היא הגיג-סרק
חלול ועקר אשר
החל עם סופר
חנון משועמם
וכעת הוא רווח
כבדיחה פרטית
דבילית בקרב
כותבי סלוגנים
חסרי חיים!
פרובוקטורית. |
|
