|
יליד 1978 בירושליים ומשם נד דרך ארוכה בכל רחבי
הארץ, התחיל לכתוב בגיל 7 וכיום יש באמתחתו כמה מאות
שירים...
כל הסיפורים בדף זה הינם ממוחו הקודח של היוצר, וכל
קשר בין המציאות לדמיון הינו מיקרי.. לא ימות פה אף
אחד, לא יקבר פה אף אחד.. הכל סיפורים!!!
בקשה אחרונה... - תפסיקו לתת ניקוד ותנו לי
תגובות..
זה החמצן שלי..
הסיפור המומלץ ביותר הוא כאמור : "סיפור אמיתי-
דבר מה פרטי
קריאה מהנה.. ;)
התעוררתי בזיעה קרה, והייתי במיטה, ניגבתי את עגלי הזיעה
שהצטברו על מצחי ונשמתי לרווחה, הכל היה חשוך ויכולתי עדיין
לשמוע את הצעקות מתוך החלום, עצמתי את עיניי שנית והתפללתי שזה
מאחוריי...
|
אילנית, ראש העיר כאן, באמת עושה עבודה טובה, אישה ממוצעת כבת
50+, קשישה בגוף של ילדה, כל הזמן מתרוצצת, רק כדי לסתום
לאנשים את הפה, ואני מעריץ אותה בכל לבי.
|
שאת מנסה להמציא לי מחשבות, אני רואה את התסכול, כמעט מחמיץ את
הסיכול הממוקד שלך לפגוע בי, במקום די רגיש, במקום שירגיש
במקום מסוים ורק את ואני יודעים אודותיו
|
"מה זה הבלאגן הזה?" שמעתי את אבא שלי אומר בקול ישנוני והרמתי
את עיניי לראות אותו עם הפיז'מה המגוחכת שלו ממהר לקחת סמרטוט
"עזוב את זה, אני מיד אנקה את זה- זה קרה הרגע"
"הרגע?"
"הרגע"
"פינג'ן?" הוא הבחין בו
|
הוא ישב בתוך השלולית של עצמו, מחוסר כל דבר שהשיג בחייו, כעת
כבר לא נותר לו דבר, הוא עצם את עיניו הוא חשב וחשב, אבנים של
תקווה נפלו על ראשו מנסות לחרוץ את גורלו אך לשווא...
|
"..בגלל זה, זה רק אתה ואני.. בגלל זה מגיע לך למות, בעוד הם
חושבים שהכל בסדר.. והם יחזרו וימצאו אותך עם חמישה כדורים
בגוף, שניים בראש, שניים בלב ואחד בבטן, בתוך שלולית מלאה בדם
ועדיין חם.."
|
"...מוזר לכם שאני צוחק על זה? מה אתם רוצים שאני אעשה? אבכה
כל היום? אני חייב להאחז במשהו בתוך כל הכלום הזה.. אז אני
מספר את זה בהומור...
שהוא בא לבקר הוא היה עם דמעות בעיניים- כל כך שמח לראות אותי
בסדר ומגיב, כל כך רצה וקיבל אותי עונה לו בתוך כל אלף
|
"...בפנים,
מציק, לוחץ כואב
רחוק מכאן הוטמן גורל..."
|
יצירה לאישה יקרה יקרה יקרה (כן, שלוש פעמים) ללבי.
|
"...הבוקר כבר עולה כאשר אני מכניס את עצמי אל מתחת לשמיכה
הדקה שלי, מחר שבת, מחר שבת, שבת מנוחה ואני מתכוון לשרוף את
הסדינים למשך היום ולא להתעורר עד צאת הנשמה.
אני אוהב את השבתות האלה, כי הם דבר נפלא, מזל שיש לנו אותם
ושאני יכול להישאר ער עד שהזריחה עולה
|
בעודי מהלך ברחובות השקטים, מהלך לתומי מתחכך ומחכים, ממראות,
לחשושים, ומשקט מהדהד קירות, חתולה נוברת בפח האשפה, מרימה
מבטה ישר אלי, בעיניה פחד נורא, ואני מאט צעדיי שלא תיבהל,
והיא נסה משם בעודה מיללת את ברכת הגומל
|
את סתם מעכבת אותי בזמן שאני יכול לעשות דברים אחרים - שמש, לא
ידעתי שאת דפקנית.. צד חדש? התעלמות? שכחת? או שאת סתם אדישה?
|
מרגע זה ואילך, נשמתי נעצרה ולא היה חשוב לי דבר, כבר לא
עיניינה אותי מיטל, לא מסיבה, לא חגיגה-רק אלי, הבלונים
השתחררו מידיי ועלו לתקרת התחנה המרכזית והמתנה נפלה מתי שהוא
והיכן שהוא כאשר רצתי לתפוס מונית לבית החולים.
|
החדר היה שקט כשחבלול התעורר, כולם הביטו עליו במבט של שנאה אך
הוא העדיף להתעלם, הוא ניגש אל השולחן שם הייתה מונחת קופסת
הסיגריות שלו- אבל לא הייתה לו אש וממי נוט יכול לבקש
הרי..כולם כועסים עליו עכשיו.
|
בבית לא יכל בן אליהו להרדם, הוא התהפך מצד לצד והצטער שאביבה
לא נמצאת איתו עכשיו. הם נפרדו לפני שלושה חודשים ומאז החיים
לא ממש חזרו למסלולם.
|
נתן, בוא אבוייה- נוסעים אלייך"
"קרה משהו?" שאל
"תיכף נראה, קח את הפונטו ותביא אותה לחזית- אני כבר מצטוות
אלייך"
|
תגידי לאבא שלא יצטער, ולרוית שאני חושב שהיא צריכה לרדת במשקל
כי רובי לא שומר עליה ובזמן האחרון היא ממש נראית כמו פרה.
רק עטינים חסר לה
אם אמא הייתה שומעת אותי עכשיו היא הייתה שמה לי פלפל חריף בפה
עד שהייתי צריך לצעוק עד לב השמיים ולבקש סליחה
|
לי כבר ניתנה ההזדמנות,
לחוש שפתיים ולשון
לחוש מבט לחוש קירבה
לחוש קצת חום ואהבה
|
המשטרה עצרה אותי על אהבה נכזבת
אשר גרמתי לנערה שדחיתי בנימוס
ייסרתי את עצמי בתא שכבתי בלי היסוס
(סופר את הקירות סביב וכל כולי כעוס)..
|
איזהו בריון שדל עליו שכלו
שמנסה לחשוב חכם ולא צולח כאן
איזהו אדם אשר גמר אומרו
צולל עמוק חזק כמו לתחתית אגם
|
את בת זוג אידיאלית
מקסימה וריאלית
עם חיוכך המתוק
מעניקה לי בלי סוף
אז יפה שלי
תישארי בשבילי
|
אלפים, הם תוקפים בהמון
בצביטה, בצריבה וכאב בגרון.
|
בולים רבים
בגלל סוגים
בתוך שקים
מחוזותינו הרחוקים
|
"...שתי גופות חוברו
למעגל
כאילו הופרדו
בלידתם... "
|
המרחק לא גדול בין הלב והרגש, השמיים שחורים ורק ירח יתום...
|
בא לי לשבת רחוק מכולם בישיבה מזרחית כמו עם
בא לי לקום ולצעוד לקראתך, כמו פעם
בא לי לשבור בשבילך הרגלים ולחוש אותך קרוב אלי
בא לי לשתוק ולשבות ממילים אך לא יודע אם כל זה כדאי
|
תתפלאי לשמוע להבין להתבונן
אני עכשיו רגוע, רצינו ומעניין
כבר לא פלצן ידוע
|
כי הרגשות גואים ורגשות עולים
אני עוצם עיניים, מתעסק בדימויים
מחר תגיעי את פנייך יקדימו רק שמיים תכולים
ופה חמסין ובלבי נותרו ברקים ורעמים
|
"...תני לי להאמין
שתהיה כאן גם סולחה
ושתמשיכי לאהוב
גם את ילדה..."
|
איך אלבש מדים ואהיה נורמלי?
מה אוכל לתת כדי שתסלחי לי?
כיצד אומר מילים שבוודאי שכחת לי?
|
הרמת ראשך אל תקרתי
ואל אותה רוח מלטפת
ולא אמרת דבר
|
"..את שבויה ברשת ביטחון
לא יודעת לאן את פונה
תעשי את הצעד נכון
או .."
|
את רחוקה
במספרים זה כבר מגיע להרבה מאוד
אני יודע שזה יצליח בלעדייך
רוצה שיהיה לך חם
|
למרות הסימנים חשבתי על הכל
הסיכונים היו דבר שבשגרה
חששתי למצות את החסר את היותר
|
"...אחרי המדבר שעברתי באים
שוב אותם פרפרים כשאת לצדי
את יודעת כמה אושר יש בי כשאת לידי..."
|
הלב פועם כמשוגע,
עכשיו לאט לאט נרגע
|
נסעתי לביקור בכפר קטן באינדונזיה
לקחתי רק תרמיל ועוד בקבוק שתיה
ראיתי מקומות שמוגדרים רק כפנטזיה
ואז חזרתי...
|
יום עבר בלי הסם
יומיים זה מוגזם
שבוע? אני שם
|
מאוהב עמוקות, לא רוצה לחדול,
רוצה בך לשקוע, בזרועות לעטוף
להגן, לפזר לקוות רק לטוב
לתת לך לדמוע לשמח עד תום
|
"...כשאת שומעת את הקול הזה - זיכרי..."
|
כן, לא יודע מה לומר אבל זה די שונה
אני אוהב אותך אבל רק מתענה
את לא יודעת שאני מרגיש אלייך
|
מאי מיאמי
המטוס מחכה
מאי מיאמי
ואני מדוכא
|
נס קפה, מרגיש כמו מנייק לשתות עוד כוס, לבזבז לכם ת'כסף ועוד
יום עובר
מה לעשות? מה לעשות, נו!!! אין תשובות, משרדנו סגור כעת תנסה
אי פעם..
|
שיר שנכתב בעיצומה של פרידה כואבת מאוד
בבוקר חורפי אחד ממש לא מזמן
|
אתעטף בך ואקפיא את המבט
הנישא מענייך, הפוגש בעיניי
המחייה את האושר ששולט ללא תנאי
כאן בנינו, באהבתנו
|
רק עוד קצת ואז אגיע
לסיום אותו מסלול
אבל חייב לשמור לבד
על גופתי בשעת מבול
|
ופתאום זה אנחנו, פה אני ושם את
וכילדים המגלים לראשונה צעצוע חדש
נכנסנו 'על עיוור' למבוך המסובך
של אהבה אין סופית, התמודדות עם מרחק
|
"...מתחשק לי לראות, מתחשק לי לכתוב לך מילים, לא לשמוע צלילים
ושמות..."
|
"...תצלצלי בדלת ואני אפתח
תקבלי חיבוק, וגם חצי חיוך
אני אכין לך טוסט וחביתה
אשקה אותך ואלטף ואת קולך אשמע..."
|
ואני ממתין לך כאן שקט
לא מתאמץ כי טעויות
עושה אדם ועוד אדם
ויש מכלול ואין סימן
שנותן דחיפה קדימה
לריגושים
|
היא לא מנסה להפתח אלי
היא אומרת כלום, וזה יותר מדי
כי בתוך תוכה, חומה
|
פנינה באמצע ים
שיניים בלי קיסם
זמיר בלי מיתרי קול
סתם.
|
אני שומע מכונית קרבה לה ממרחק
והיא צופרת
מחכה שאני אזוז
להסתובב באמצע כביש
ילד, זה אסור
|
קירבי אלי בן לילה, ובלבך ניגון
הנה עולה עוד בוקר ניצני זריחה קבועים
הקשיבי ללבך החווה שוב פרפורים
והיצמדי למנגינה גם כשכואב
למדיני לאהוב כי אבד לי הסיכוי
|
שולח,
את רגליי העייפות
אל המוטל הראשון שנגלה לעיניי
נשכב אבל עוד לא ישן
חושב על שלל הבניינים
שמחכים לי מרחוק
באי שומם
|
אז תלטפי את עלעליי
כך תהיי למאושרת
וכך תרגישי טוב אולי
על סף סיום עונה פושרת
של רוח ושל סתיו
|
אני נושם אותך ילדה בכל דקה איתך ביחד
כורע ברך מתמסר לפלירט שלך איתי
מסיר את כל המסיכות
|
צאי לרכב
תצרפי עוד בחור
רק תזדייני לי מעיניי
שלא אראה אותך עוד
|
בלב קרוע וסוער
בלב רעב ומתמכר
אני קורא בשמך
|
אני מקשיב ובצמא שותה מילה אחר מילה
אני בוחר חיוך מתוך האוסף המוצפן
ונאלם כשאת שוב לוחשת
|
ושוב רגעים של שלווה השלכת נופלת ברכות
עדינות סמויה אכזריות גמורה החלטה שגויה כמעט שטות..
|
ילדה יפה שלי
את כל כך רחוקה
אני מתגעגע
לכל כולה, לבת צחוקה
איך את לבי שבית?
|
למה איך, למה כמה? למה למה?
אך בעיקר.. למה שם, הא?
|
מיוחד הוא כל כך
מיה בובה,
הסתכל אל תיגע
|
תני לחבוק תני לחבוק
לא יכול עוד לשתוק
לא יכול יותר
למגר את הכאב
הוא לוחץ עמוק בפנים
הוא בגובה הפנים
ולא מסיר מבט לרגע
רק עסוק בשכול ופגע
|
הלו דליה יקרה, אהובה אחת של כל אחד
יהי זכרך ברוך, כאב ליבי איתך כרוך
|
"..אז הרימי ידך, בובה מפונקת
ואתן לך חיבוק יהלום וגם שסק
שלומי הביטי, אני כאן לצדך,
ואשכול לחייך מתגלה בדמותך..."
|
"...שוקע במשקה, שותה ומתענה
ולא הרבה נותר
עוד לילה ונגמר..."
|
עייפות החומר שוב שוקעת במצולות
למראה עורלה עורמה אור תכלת ובתוליות
|
את רחוקה, ובכל זאת את לידי.
בואי קרוב (שלא אאבד את הקול),
תני לי לפסל את חיוכך במכחול.
|
כוכבים נפלו לך חרש
בעת בכיך לריק
|
מעלים בך בלבול
על אף שאת מתענגת
כמו נהנית לשחק
|
"...צור, אל תכעס על אבא, אני מבטיח לך כשתהיה גדול יותר, אני
אשב ואספר לך הכל, בלי להסתיר ממך דבר. אחרי הכל, אתה גדלת בלי
אבא. אבא שלך..."
|
מזיע כארטיק לימון באמצע הקיץ, נדבק לבגדים, מכתים את השפתיים,
מלקט זכרונות מתוך הערפל האין סופי שבו אני מצוי, מקהה את
החושים בכוונה כדי שאוכל לאבד את העקבות
|
מה יהיה איתי? מה יהיה אתנו? מה יהיה בכלל? מה הולך בנינו? מה
קורה לי שם? מה קורה בפנים? מה היא האמת? הגידי בפנים.
מה עושים עכשיו? מה עושים אתך? מה עושים איתי? מה עם השפם? מה
את מחפשת? מה אוכל לתת? מה את מתכננת? מה את כבר זוממת? מה
יהיה הסוף? מה יהיה מחר?
|
"..חשוב לשמור על הגיון ועל שפיות
כדי שהכל יהיה פה כיאות
וכאשר אקום מחר את תשכבי צמוד.."
|
הכל עבר במהירות והתגברה מרגע לרגע וללא קול- זכרונותיי.
|
סטרת לי שוב
על שתי לחיי
בשיא החום
|
"...עשית המון פאשלות מלאך, אבל זאת עולה על כולם. אולי אתה
צריך להעביר את הדגל למלאך צעיר יותר שיחשוב יותר בהגיון, שיקח
את הקשת לידיים ויסדר את העניינים, אתה נראה לי כבר די
סנילי..."
|
"...אני מסיים... הבטחתי לך יותר מוקדם, תרימי יד, תיפסי לך
טרמפ חופשי לים, ותשכירי לך כיסא, ושמשיה ואיזו מטקה, אני אראה
לך את הנוף, הכל תלוי מכאן והלאה..."
|
ברכה לדוגמה לילדת יום הולדת
|
הגורל הפגיש עוד זוג
ביישנות, היכרות, אהבה חתונה
|
אני מביט על החדר שלה שמסודר כעת.. אמה עדיין מצחצחת את פינות
החדר, מציעה את המיטה ומחליפה את הפרחים באגרטל כי בראשה איריס
עדיין איתנו, כאן..
הכל עומד במקום.. העט שלה, הגיליון שבו היא רשמה את כל
סודותיה, שיריה, חוויותיה..
|
צועד עוד צעד,
מהסס,
חובש עוד פצע,
שם יוד,
מחליף תחבושת
|
גו'ל גו'ל..
משחק בפיינט שופ
|
|
|
אם פינוקיו היה
עשוי מעץ, למה
הוא לא צף על
המים??? |
|
