|
 כל הזכויות שמורות למיכ'שלי (C) |
"וכתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב
וחוזר חלילה ושוב בלי הרף.
אולי מכתותים והשחזות הרבה,
ברזל הריב בעולם יכלה"
י. עמיחי, "מעין אחרית הימים".
בן 26, גר בעיה"ק ת"א, חושב, כותב, אוהב (וגם הרבה
יושב).
הכל בסדר איתי, זה רק שאני קצת מוזר, ויותר עכביש מקודם. והדם
שלי קר ואני כבר לא מתרגש, ובכלל - לא מרגיש כלום חוץ מקצת כאב
קהה וגעגועים אלייך. ואם זה עושה אותי מוזר, אז אין ברירה.
|
יצאנו קצת. היה מוזר. התחבקנו, התקרבנו והזמן עצר קצת, והיה
זרם חשמלי, חלש, כשישבנו אחת ליד השניה במרחק נגיעה אבל גם בלי
לגעת. חשמל סטטי נעים כזה, שמעמיד את השערות השקופות על הזרוע,
כאילו הן מנסות להגיע בעצמן אל היד השניה, להשתרג בעצמן עם
שערותיה שלה.
|
כי שקע גבך
כחול על ים חרבה
רוח ערבה
|
התחלה
היא כמו משב
של רוח קלילה
|
ניסיתי לבלוע את הרגש המר, הצורב, כאילו היה מדובר רק בסירופ
שיעול. ניסיתי גם להרדים אותו - השקיתי אותו במשקה חריף,
סיממתי אותו בשנתו, ניסיתי לחנוק אותו עם כרית, אבל דבר לא
הועיל...
בבוקר למחרת הוא עדיין היה שם.
|
שמאליים יודעים יותר טוב.
ככה זה, ואל תאשימו אותנו. נולדנו ככה, ואנחנו לא יכולים אחרת.
בפעם הבאה שתרצו לשאול מישהו שאתם לא מכירים שאלה חכמה, תבדקו
טוב טוב קודם שהוא שמאלי. נגד עין הרע, אבל גם מעיקרון.
|
|
|
