|
ספצס-מן
today I sealed a letter. the words put on paper. with
meanings. I choosed the best paper to buy. the girl in the
shop helped me. I wrote it down, than printed it, and wrote
it down again on that special paper.
|
הצלחתי לשכנע אותה בסוף לעלות על הרכבת. בהתחלה ניסיתי להסתיר
ממנה את היעד הסופי שלנו, אבל הכרטיסן חשף הכל שנכנס לתא שלנו
ושאל: " מישהו ממשיך כאן עד לאיבוד?" הנהנתי בחוסר רצון. לא
הייתי צריך להפנות את הראש אליה, הרגשתי את המבט שלה ננעץ
בי...
|
כאב ראש מהנגאובר של אתמול משאיר אותי במיטה עד השעה 13:00,
צלצול טלפון עוזר להחלטה.
"היי, מה המצב?"
"בסדר, מה איתך, אימא?"
"התקשרתי, והם אמרו שאין מקום בצהריים עד סוף החודש"
|
יום שלישי 04 בפברואר 2003, תל אביב, ישראל, שעה 18:13, בחוץ
חורף. סמשינג פמפקינס ברקע, תנור חימום והחתול שלי. חולצה
שחורה עם שרוולים ארוכים והדפס של פנתרה, טרנינג כחול עם
גומיות למטה, ותחתונים אפורים. עכשיו המוזיקה השתנתה ויש שיר
של ג'ואהו ג'ילברטו.
|
...אז הנה אני מחפש את הקוד הסודי הזה והופך את הקופסה על
הרצפה כבר מתוך תסכול, מנער אותה לראות שלא נשאר כלום בתחתית.
ממש כמו אדם רעב המנער קופסת שימורים של תירס, כדי לראות אולי
נשאר שם עוד קצת, או קופסת חיסכון עד השקל האחרון. המספר שיציל
אותי ממוות נוראי ב
|
waking her from a deep sleep
|
Your coldness surrounds me like a silk scarf. Chocking me,
As if to cease my breath, ease the pain.
|
למה כל פעם שאנשים יוצאים לבלות, יוצאים לשתות, יוצאים לקניות
או סתם יוצאים- הדבר שתמיד יתפוס חלק בראשם היא האהבה? הצורך
הבסיסי למצוא אותה ולהתאחד איתה. אנשים יוצאים מן הבית, מתוך
עצמם, מתוך המערה לתוך אור השמש ואור הזרקורים.
|
מהכיתוב על העט...ועד הברק שבמתכת...
|
|
|
1,2,3,4,5...1,2,3,4,5,...1,2,3,4,5...
אריה דרעי סופר
אצבעות בכלא. |
|
