|
אני מצחיק אותה, לא בעיה, נולדתי מצחיק ואמות מצחיק,
אני מצחיק בכל תזוזה, עפעוף, ניד אף, רפרוף ריסים,
המצלמה שלי מתקתקת, מנציחה, צופנת, כל חיוך שלה, כל עצב, קמט.
|
אולי תכתוב עלי שיר? סיפור? רומאן? נובלה? טרגדיה? אלגוריה?
|
קם בבוקר אל חוסר הרצינות,
ועד הערב הם מדקלמים ציונות.
|
קלטות וידאו ברוסית
ותדריכי פילאטיס
|
הדובה הגדולה תשחרר
את מלוא הזעם והדין.
|
ספוגי ענק ניסו לנקותך מזכרוני הדביק
|
כאן - במקדונלדס,
לא בכסית.
כאן אני כותב,
ללא פת שחרית.
|
אני אוהב אותן זרוקות כגוויות על האספלט הדהוי,
|
שפנפנות קו 61 מגישות לך זיתים בנברשות בדולח
אתה שותה קפה שחור ומרגיש איך הלבן ממריא ממך כמזוכיסט
|
בחיוך לא יכולתי לעמוד
ולא יכולתי לא לעמוד.
|
העולם יחדור פנימה
ויהרוס את כל מה שעכשיו.
|
היא הורידה את החולצה
ואמרה אני אני,
לחשתי לה אני אני.
|
אני מכבה את חיים יבין
והולך לישון מוקדם.
|
הוא רוצה את בשרך בעשן הגהנום,
טרי ובוהק ועסיסי.
|
ותראי בטלוויזיה
את פסוקו של יום
ודגלים
|
ולנו לא נשאר קורטוב צחוק בריא,
אולי חרחור
|
כל השדים והרוחות
סוחפים אותי בריקשות עקומות
ואת לא מהווה מכשול.
|
את תשירי לי מזמורים של מאיר אריאל
ואני אתפלל כלו ריד על גדות הוולגה
|
את תלכי בשדה
בכפות רגליים דואבות
|
שולח אותך לבתי זונות שלא נדע
שלא נדע מצרות שלא נדע,
מי ידע?
|
כפסע מבין אצבעותיך טמונה לה האמת
את חובשת כפפות סקסיות
והשמש מטילה קרני אור מצחיקות עפעפיים
אנחנו ברומנטיקה מסוכרת
|
אין לך בושה.
רטובה באמצע אוגוסט,
את מפתה כל עובר ושב.
|
לנשק קימורים מדויקים ברפרוף מגושש,
לפרפר בתוך רשת חוטים מוכת תרעלה.
|
נקבתי נקבים נקבים, חריצים חריצים, על בדלי נשמתך במאפרה אחת
יותר מדי, על שולחן פורמייקה כהה, נמוך וזהוב רגליים, ליד
הטלוויזיה הישנה בסלון.
|
אני מביט באותה שמש דועכת
כמו חלפה לה תהילת עולם של תקופת הצהריים
|
ואת אל תחנייני אותי,
אל תקנייני אותי
|
הפכי אותי למדוזה תלת ראשית
שפכי אותי על ראש של נהג מונית
|
כשהיא מתקלחת ,
נדלקים כל אורות הניאון.
|
אולי נדקלם מונולוגים מ"אילוף הסוררת",
|
אני קושר אותך באופן טבעי,
קשר ילדותי.
|
אני מכוון אקדח אל קו האופק
|
אולי תרצי להעלות את ישבניך על מושבי העור של הפרארי?
אני רוצה למשוך לך בגרביון כמו זחל רעב
|
סליחה, מה השעה?
סליחה?
אפשר לצאת איתך, לאהוב אותך,
שנצא ותזרקי אותי באמתלה...
|
כן כן, הבלתי יאומן קרה. גבירותי ורבותי, אחרי שנים של ציפיה,
קבלו אותו.. העיתון שהרטיט מיליונים - שטקר!!
(הגיליון הראשון מתוך הטרילוגיה)
|
את שורפת אותי
וזורקת לפח.
|
אל הארכיון האישי (213 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם הייתה
גופייה שנפלה
לבור.
בסוף היא
חולצה.
|
|
