|
לא רוצה להיות שחקן קולנוע.
לא רוצה כל חיי להסתתר.
גם לא נשיא שבקולו חובה לשמוע.
רק חבר שלכם, ולא יותר.
זהו בר-הלב.
חרזן ופיטן, יחסית קטן.
שאת המונולוג המוכר
השאיל מתוך סרט מצוייר...
במגירה אין לו הרבה שירים,
פשוט כי היא מלאה בדברים אחרים.
ועכשיו אל אור החמה,
תצא ותתבטא הנשמה העלומה.
חברתי היתה עדיין נסערת ומאוד מבולבלת. אני לא יודעת אם
מהחלומות שחלמה בלילה, או ממה שקרה לנו באותו היום. לאור היום.
שיישמר ביננו לתמיד. בסוד.
|
לרצות לבקש עזרה.
לרצות. כי את צריכה.
לחיות בחיים מפוצלים.
בין האנשים הבריאים לאנשים החולים.
להבריז משיעורים,
לא להצליח במבחנים.
להביא פתקים למורה,
על ביקור אצל רופא שעוד לא נברא.
|
עוד דמעה עגולה
מהעין זלגה
|
עליכם אני חושב,
ונוטר את האהבה בלב.
|
היא היתה כל-כך רזה,
היא היתה כל-כך צנומה,
"עור ועצמות" קראו לה בשכונה.
היא היתה,
ועכשיו נשארו רק שמה,
הזיכרון,
והמצבה...
|
על פרפרים, ילדים, יתושים ונמלים.
|
יש עליות ויש מורדות,
יש הרים, גבעות, שדות,
ואפילו כמה שדרות.
האם בין כל הנוף המושלם,
הגורל לא יחבר בין שני בני אדם?
...
|
אני קורא בשמה,
אך היא בשלה.
הולך לאט והיא רצה.
מסתכל לעברה,
ורק עורפה נשקף כבבואה.
|
השריפה את גופו ביתקה.
השיתוק בגופו פשע.
בדרך כל חי הוא צעד,
עכשיו ולעולם -
אתה לא לבד.
|
בל נשכח כי מתחת ללבנים,
גרים האנשים.
חלקם כבר שוכבים,
והיתר עודם עומדים.
חיים את החיים היומיומיים,
שהם, בדרך-כלל, בכלל לא קלים.
|
חריקות צורמות
מהרבה מקומות.
רעד וחלחלה.
פחד בגיא ההריגה.
תודה, בבקשה,
סליחה.
אין בעד מה.
|
מצאנו את עצמינו דורכים בביצה.
תחת רגלנו האדמה שקעה.
שקענו שנינו עד המותניים,
אבל המשכנו לאחוז ידיים.
מי יתן ובביתנו תשרה הברכה,
והבוץ שהיה, היה המכה האחרונה.
|
יש תקווה לאהבה,
אחרי כל שקיעה,
מגיעה לה הזריחה.
|
|
|
אחד התעלולים
הנוראים ביותר
שאי פעם נהגו
בידי אדם, זה
שבחורה תדבר עם
גבר, בעוד "ידיד
טוב שלה" ילטף
לו את התחת,
כשאותו בחור
יגלה את
התרמית...
צרצר. |
|
