|
ילידת הארץ, 1942. שחקנית תאטרון, קולנוע וטלוויזיה.
שיחקה ברוב התאטראות בארץ ובהצגות פרינג'. בסרטים
"נועה בת 17", "אדמה משוגעת" ועוד. בסדרה "הסודות
של כינרת" בטלוויזיה ועוד.
לימדה משחק במגמת תאטרון לבגרות.
עורכת לשון פעילה דרך חברת אלטל.
כותבת שירים במשך שנים רבות.
פרסמה באתר ליטרטורה תחת הפסבדונים דט חסין.
פרסמה מספר שירים בעיתון 77.
מפרסמת שירים בבלוג pirpurim.
הַיְכוֹלֶת הַזֹאת
לכתוב אוכף,
סופגנייה, סֶכֶר
נשמה ולשון
|
הרי זו זיקית, קיבינימאט.
הרי לא החלפתָ משקפי שמש,
לא שיניתָ את האופן שבו אתה נכנס למכונית,
וגם האופן שבו אתה יוצא ממנה
תואם לחלוטין את התמונה.
|
אם לא הייתָ
הייתי חובשת קסדה,
מוציאה את האופנוע מהחנייה
ובבגד עור
הייתי טורפת מסלולי המראה.
|
טעם הזיכרון הנמס
כטעם הבחילה
אחרי הקצף.
|
מפת העורקים על גב כפות ידיי,
מזכירה לי שהילדות
חיזיון רחוק
הולך וטובע.
|
השקט הפנימי לשבת בִּדממה,
לא לזכור, להמשיך ולנשום בנוף הֶחָדש.
לראות את מה שנותר,
את מה שיבוא במקום מה שנגזר.
|
הייתי יכולה להיות מזכירה
(עקרת בית, אימא או סתם אישה)
ליהנות עם כל נשימה.
ללטף את הבוס
|
לא עיוורים -
הסיכוי והסיכון וכוס הבירה מונחים לפנינו.
לא מצליחה לעצור את הרעד בידיים -
מביך.
|
מעגלים תמיד במעגלים
פחד מוות רוקד בהילולת שדים
|
שוב מפנה רף היצירה מקום
לרף ההשראה.
ראשון ראשון ואחרון אחרון
נכנסים הבגדים לארון
|
הרצונות שלי מתנקזים לאחד.
שתפתח את הדלת
תעמוד
תביט
ולא תגיד מילה.
|
שאלתי, למרות שידעתי.
עניתָ.
צעקתי.
|
גבר מבוגר, איש
בסוודר אפור,
מפנק את עצמו
באמצע היום
|
לא נתתי לה
לקרוע בי
את קול הנשמה.
|
הייתי רוצה
את אימא ואבא
להשכיב לישון.
|
הייתי אתךָ הלילה
והיו שם רַבּוֹת
|
פעם כשהייתי קטנה
הוצאתי חֲצִי לֶחִי לשרה'לה השמנה
והתחבאתי מאימא שלה מאחורי הדלת -
בפינה.
|
על כנפי הפנטזיה
של אהבה חדשה
אני מטפסת בעליות
ללא משקל.
|
הַבֹּקֶר הָיָה לִי בַּשְּׁבִיל מָה לָקוּם.
הַסְּעָרָה שָׁכְכָה
צָרִיךְ לְנַקּוֹת אֶת הַחַלּוֹנוֹת.
|
התשוקות באות למחרת.
כמו קצה של חוט
מציץ מתוך גרוני.
|
מילים מילים מילים
הדף מסמיק.
מחר, מחר, TOMORROW
גם לאושוויץ מתרגלים.
|
למתוח את הרגע
שלא יופיעו
הכתובות
שלעד לא ייגמר.
|
לו ידעתי,
הייתי לובשת חצאית רחבה - פעמון,
פושקת רגליים,
הופכת צדדים.
|
עטוף אותי בקוביית עופרת יצוקה.
חסום את איבריי המתפרצים
בכל כיכר הומה
כמו מזרקה של מים,
אש ומוסיקה.
|
כול יום כשתשוב
על שולחן בפינה
מילים אסורות לפרסום
על דף כתוב אניח.
|
בבית מוגן,
רק שני חדרים
וחלונות גדולים לים,
אני מנהלת קרב מאסף
לבנות לי זהות חדשה.
|
תביט בי,
בבקשה!
אתה רואה? בת -15.
מכנסיים שחורים, חולצת מגבת לבנה.
|
נגעתי לזִקנה בקצות האצבעות
ולא נכוו.
|
מול המפלצת
על ספסל המנוחות בגינה
יושבים זקן וזקנה.
|
בינתיים
ירדתי לקנות תותים.
בינתיים
רקחתי ריבה.
|
בוא,
לא נהרוג את המסתורין
באינטימיות יתר,
הכאב מתוק מדבש הַמֶשֶׁךְ.
|
ראשי על רֹאשה
לשווא הִשְׁלֵיתִי את עצמי
שאני שונה.
|
כל כך פשוט -
גבר
אישה
פגישה.
|
צבעתי את שמש הבוקר
בסגול.
משחתי עפעפיים
בכחול.
כיסיתי גופי
בכל צבעי הקשת.
|
רֵיחַ שֶל פֶּסַח עִם רוּחַ מִזְרָחִית.
לֹא קְנֵייְדְלָךְ וְגֶפִילְטֶע-פִיש כַּצָפוּי.
רֵיחַ-שֶקֶט-צָהֳרַיִים.
זִמְזוּם בַּגְבִיעִים הַצְהוּבִּים שֶל היַעֲרָה,
חוּפְשָה.
|
תיבה, זה מה שנחוץ.
לא תיבת נוח - תיבה הפוכה,
לא סדק בה ולא חריר הצצה.
|
תיבה, זה מה שנחוץ.
לא תיבת נח - תיבה הפוכה,
לא סדק בה ולא חריר הצצה.
אטומה, שבעה מנעולים, פלדת-אל-חלד.
|
מָה לְצִיּפּוֹר גוֹרֶרֶת רֶגֶל וְכָנָף שְׁבוּרָה
וּלְעַכָּבִישׁ טוֹוֶה קוּרִים לְמַלְמָלָה?
וּמָה לְקֶרֶן אוֹר וּלְמַלְמֶלֶת קוּרים,
שֶׁרֶגַע פְּגִישָׁתָם הוֹפֵךְ לְמַלְכּוֹדֶת צִיּפּוֹרִים?
|
בועז שרעבי שר
את מה שאמרת
כשאני
כבר נִסְעַרְתִי עם מישהו אחר.
|
רפרוף אֶלֶף
פרפרי ידיים
על חלקת
שדה גופי.
|
למען משפחתי
ביקשתי מאבא לכתוב
למעני שושלת יוחסין
|
לפני שהוא יוצא לעבודה,
בכתונת לילה שקופה,
בדיוק כמו אמו,
אני אומרת כל מה
שלא אמרה בילדותו:
|
מרגע היוולדי
אני לא מוצאת את עצמי
הלכתי לאיבוד מעצם מהותי.
|
הולכים אל התפילה
שבים מהתפילה.
הלב החיצוני
גולש מבעד לשמשות
|
היום
כדי לנסוע לאושוויץ
כבר צריך אשרת כניסה
וכסף
וכרטיס
ותודה לאל
גם טיול מאורגן.
|
בוא אהובי,
למחוק את הים, את האור, את הרחוב
שב מולי לארוחה, הנה הפותחן,
בקבוק היין האחרון שקנית
עדיין פקוק
אבל את המצעים החלפתי
|
הַזְקֵנָה שנפלה עליי
לוטשת בי עיניים
מכל מַרְאָה,
זגוגית חלון
ולא לראווה.
|
לאן לוקחים את האהבה
במקום בו אני מונחת
אם לא למקום כאב
ולא לרצח
|
בהתחלה היינו ילדים
אחר כך אכלנו אצלה
בשבתות ובערבי חגים.
|
ויהי ערב ויהי בוקר
לילה אחד ואין יום.
ויהי ערב ויהי בוקר
לילה שני ואין יום.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אין שעות
קטנות.
יש אנשים
קטנים.
בוליביה. |
|
