|
מָצָאתִי תְּרוּפָה לָעֶצֶב, אָמַר
נַעֲרֹךְ הֶכֵּרוּת
לְמָשָׁל בֵּין הָעֶצֶב שֶׁלִּי לְשֶׁלָּךְ
אוּלַי יִצְמַח מִזֶּה מַשֶּׁהוּ טוֹב
|
כְּשֶׁנִּשרַף עָלֶיךָ בֵּיתְךָ
טְמֹן יָדֶיךָ בְּגֶחָלִים עֲשֵׁנִים
בָּאֵפֶר (שֶׁפַּעַם הָיָה שֻׁלְחָן,
כִּסֵּא אוֹ פְּסַנְתֵּר)
|
אַתָּה צוֹעֵק לוֹ
צֵא
וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא
|
|
|
"אוי כמה שהייתי
רוצה שהוא יקיא
כבר את סבתא
ונסיים עם זה
ונלך הביתה..."
מחשבותיה של
כיפה אדומה
ממורמרת |
|
