|
"אני אהיה התפסן בשדה השיפון. אני יודע שזה מטורף,
אבל זה הדבר היחיד שבאמת הייתי רוצה להיות." (התפסן
בשדה השיפון)
תומר הרי בכלל לא מתאים לפרופיל של הדוחף הקלאסי, של איזה ערס
שהעולם על הזין שלו, או סתם אחד חזק שאף אחד לא מעז להתעסק
איתו, הוא היה עוד ילד שעמד בתור. אולי עוקף פה ושם, או מכניס
מרפק, אבל לא יותר מזה, ככה שהוא היה די לחוץ לפני הדחיפה
הראשונה.
|
את האמת, החלומות שהוא יצר היו די בנאלים. הוא לא מהאלה שבנו
חלומות סוריאליסטים, עם איזה ג'ירפה על גג של סובארו באמצע
מדבר אדום שמסמל את הסופר אגו של הבנאדם
|
"מאז שהתגייסת אני מנסה לתפוס את הזמן, פשוט לתפוס אותו. אני
מושיט שתי ידיים לחלל, מחכה שכמה רגעים יחלפו להם בין האצבעות,
ואז סוגר הכי מהר שאני יכול, ומנסה לאסוף לתוכם כמה שיותר זמן.
בהתחלה לא תפסתי כלום, כי לתפוס זמן זה באמת עניין מורכב"
|
הדמעות שלך לא היו דמעות רגילות, הן היו דמעות חמות. אולי כי
את מוזה, אולי כי את מסניפה שורות של הרואין, או אולי כי את
פשוט דפוקה מידי, לא יודע למה, אבל היו לך דמעות חמות, כאלה
שממש צורבות את הבשר, משאירות כוויות קטנות על העור, ואז
שוקעות לאט לאט לנשמה
|
במסעותיו למד להבין, שכל עיר חיה ונושמת. קצב הדברים בעיר, הם
הפעימות הלב. תנועת האנשים, זהו הדם שזורם בעורקיה, ואומני
הרחוב, נשמתה.
|
רק אני ומריה ידענו שהידיים של סבא רועדות כמו איזה איזה בלנדר
ישן, אפילו סבא בעצמו לא ידע. מריה לא אמרה לי שהיא רואה את
הרעידות (בעיקר כי היא לא ידעה עברית, אבל אולי כי אפילו היא
הבינה שבמשפחה הזאת, יש דברים שלא אומרים)
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
משורר שמקריא את
שיריו בציבור-
ייתכן שיהיו לו
הרגלים מגונים
אחרים.
החובש תוקף
(בעזרת אותו
ידיד ) |
|
