|
כל הצער שמילא אותי, לא ירוקן צערך.
כל מה שאומר עכשיו, לא יספוג כאבך.
|
דף לבן מוכתם מעט בדיו כחול
זורם כמו נהר מתוך העט
|
לפיד בוער
עטוף לבן,
ערפל מבין שפתיה
מתפזר ונעלם.
|
חורטת את שמך שלא ישכחו
באדמה חרוכה, ממנה ברחו
|
לקח אותה, לקח את הכול
צללה באפלה
ללא צורך לשאול שאלה
|
ביום שנגמרו כל הלחנים,
טיילו בחוץ עצובות המילים.
שאלו את עצמן הכיצד
ומה נעשה עכשיו כשלבד
פתאום הן סוף כל סוף מבינות
איך החיים ללא מנגינות.
|
השמש ממצמצת מבין עננים,
מביעה את צערה ונספגת בהרים.
|
|
|
-בורגד,
בורגד, אחי,
אדי חושב ששברתי
את האף.
-תנסה להגיד
"מתרומם"
-בתרובב
-תגיד
"אנדרלמוסיה"
-אדרלבוסיה
יפרח ומורגן
בשיחה, זמן קצר
אחרי שיפרח חטף
פין נגמ"ש
לראש.
(סיפור אמיתי) |
|
