|
אני.
וכל המשתמע מכך.
עליתי במדרגות, מולי הייתה דלת יחידה, התקרבתי אל הדלת מצויד
במצלמה שלי, אקדחי מוכן לכל מקרה, שמעתי גניחות יוצאות מעבר
הדלת, הם התחזקו ככל שהתקרבתי.
עמדתי מול הדלת, לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת.
מולי עמד המחזה הכי מוזר שראיתי מעודי.
|
יש שמיים שצבועים בשחור,
לא סתם שחור אלא שחור סיני
|
הים השקוף חשף את כל סודותיו,
האוניות הטרופות אשר החביאו מפות לאוצרות הפיראטים,
דגי החרב, לוויתנים, מדוזות, דולפינים,
מעמקי האוקיינוס מעולם לא ניראו כל כך מזמינים,
כל כך מפתים.
|
כישפת אותי לאהוב את החופש,
להיות הדולפין באוקיינוס ההודי.
|
אש בוקעת,
אש רוקדת,
או יוקדת,
אש מפזזת ברחבי ההרים.
|
אנוכי, יצקתי אתכם מתוך עפרי התקווה,
לעד גוננתי מפני כל פגע רע.
|
בובת סמרטוט עוטפת את ידך,
דואגת שיהיה לך חם ונעים,
|
הציפור עזבה את הקן כי התחיל להיות קר,
והברד עודו מכה בשדותיו של האיכר,
מהשדה ספוג הדמעות כבר לא יצמח יבול,
זרעי הקיץ נשטפו עם בוא המבול.
|
אני לא רוצה להיות הבייביסיטר שלך, אולי כבר תתבגר?
אני לא רוצה להיות החלום המתוק שלך, אשליות סופן להיעלם,
אני לא רוצה להיות השעון המעורר שלך, כי אתה תמיד אחרי החיים
מפגר,
אני לא רוצה להיות הקפה שלך, כי בכל מקרה אתה תירדם.
|
והשמש שוקעת בים של כאב,
והירח מאיר את ליבו של האוהב,
ליבי הקרוע וחסר התקווה,
ליבי המדמם אשר נקרע בגללך.
|
מיליון סינים לא בנו כזאת חומה טובה,
אני רואה אותך גוסס וזה לא משנה
|
כל כך מהממת,
כל כך מטומטמת.
|
הכדור מסתובב,
ולראות את הזריחה זה כל כך כואב,
כי אתה, נעלם, עם הלילה,
|
ורק הוא ידע ולא סלח,
על האמת שקבורה באדמה,
|
פגשתי אותה פעם,
את נערת האגם.
|
מקמח מצות פיסלת אותי,
כמו פיגמיליון כשיצק ייאוש אל אהבה,
|
ההורים צועקים: נו איזה שטות!
תקח אחריות, תעשה איזה בגרות,
|
אהבתי אותו בחורף,
הוא צינן אותי עם אהבתו,
השיר את עליי,
מעליי.
|
ועיניים ירוקות עטופות שיער זהוב
מנסות להבין למה הכאב כה חשוב
|
הוא בועט ושורט,
הוא בכלל לא מתחרט.
|
הם באים בשורות
גופה אחר גופה
|
ואני, המלכה את כולם מדרכי מבריח,
כל כך הרבה כח מפחיד אנשים.
|
יש לי עיר מיוחדת,
יש בה אנשים מיוחדים,
משועממים.
|
מזל טוב,
כבר כמעט עברה שנה.
את יודעת למה אני מתכוון.
שנה מאז הריב הגדול.
|
עתידי כבר אבוד,
הם חדרו מעבר לחומות,
הם מסגודדים בכיכר העיר,
תפילה אחרונה לפני הפרעות.
|
-זהו נמאס לי אני והוא גמרנו.
-למה הפעם?
-מה למה?? כאילו שאתה לא יודע...
-אני יודע אבל אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה.
|
אתה מוזמן ללכת ולא לחזור יותר לחיי,
אני לא אשקר-
זה יכאב,
אני לעולם לא אפגוש עוד חבר טוב כמוך.
אני גם לעולם לא אפגוש אויב טוב כמוך.
|
מוכר המצבות: (מגיש טישו) אם כך, מדוע שכל עולמך תסתפק בעץ
אלון סטנדרטי, הרי אתה יודע כמה הוא חלש? חרקים עלולים להיכנס
ולהשחית את גופה של אהובתך, ואתה תיתן לזה לקרות?
הבעל השכול: חלילה וחס! מה ניתן לעשות? ארון שעשוי מ-K300?
|
|
|
כשאני כותב
סלוגן אני צוחק
באמצע, לא כי זה
מצחיק, פשוט כי
זה מזכיר לי את
טקס יום השואה.
שרוליק
ישראלוביץ' עומד
דום. |
|
