|
 305093488 עידני
היי אני עידני..:)...בן 17...מבת-ים בעיקר..ובלילות
מחולון..
לפעמים מתעסק בעצמי הרבה..
אם אפשר להגדיר אותי אז נראה לי שיהיה לי קל יותר
כמוגדר.
יש לי עקרונות אבל הם לא מספיקים לי כי לא הולך לי
כל רעיון ה"ויהי מה" בקיצור..
אני אהיה מה שצריך שאהיה..
"צריך גלגל, אני גלגל"(ז'בוטינסקי)
כל מקרה...אוהב לכתוב...אמנם לא כתבתי המון זמן..
אבל כן כתיבה זה משהו..
טוב אני אפסיק לברבר במוח...
אוהב..:)...
אין צורך,
אין תחושה,
אין אתה
|
מכנפו נשרו נוצותיה,
מעיניו יבשו דמעות,
ועוד הולך הוא אחריה,
למה כבר יש לו לחכות...
|
הירח הסה צעדיו,
משומה ידע,
כי לא תחוס עליו,
אם השמיים יבקיעו קולם,
היא תלך לה לעולם
|
יחד,
שום חלק בשמיים
לא הושלם
|
לעיתים אני תוהה,
האם אני באמת מתיל אימה,
שלסיבות לא להתקרב אליי,
ניתן לארגן רשימה,
למה זה נראה כל כך
לא הגיוני,
הרי עם כל זאת,
זה רק אני.
|
תחזיק לי את היד,
גם אני עוד ילד...
|
חיבוק לכל ילד,
כזאת הייתה ההבטחה,
מן איש גדול,
שהבטיח שהכל,
יהיה טוב... במשפחה,
וכולם מתפתים,
אחרי הכל,
חיים יפים הם מציעים,
גם אותי הוא קנה,
עם העיניים השובות,
וכל מה שאמר,
וכל התשובות.
|
יד רחוקה,
מראה לי אושר
או טוב,
אבל מלהביט בה
|
אני כאן,
אני כאן,
אני כאן
ממש לידך
|
לא פעם נפלו,
אך לא חדלו מלנסות,
מורידים עיניהם מטה,
שלא להביט בבושות,
את הדמעה ישמרו בפנים,
כיוון שאין שינגב הפנים,
פשוט ימשיכו וימשיכו,
עד שינשרו,
ורק מקווים,
שאת קירות החומה יעברו.
|
אשליך ימיי למגירה,
בכדי שאתה תפתח
כשתרצה.
אסגור בגדיי,
וארכיב משקפיים,
תוכל להוריד
כשתרצה.
|
מילות פתיחה,
שתנסנה לתאר,
שתנסנה לצייר,
אך עם כל ייפוי האמיתות,
לא יהיה ניתן לכפר
|
בעוד עוקץ גדל מימדים
מצטרף להר
שאין בי כוחות לעמוד בפניו,
מחליט אני
על הגדר חדש
לכל מצב.
|
מרימה שוב את ידה,
לומר לכולם שלום,
עוד חיוך ועוד חיוך,
רוגע טוב ותום,
קראה לכל עבר,
שהיא רוצה קצת אהבה,
הם הבטיחו שהיא תחליט את הקצב,
אפילו היא לא ידעה את קצבה...
|
לפעמים,
אתה עושה אותי,
חזק הרבה יותר,
|
יש לי צמחונות
ורוע,
ישובין על אותו שולחן,
רובה ואמת תלושה,
מצורפות
לתמונות מלחמה וחמד,
שהגיעו עד כאן.
|
אני אחכה על הספסל,
באותו הגן שהיה כאן,
|
תחת השמיכה,
שנינו יודעים הרי,
לא תשוב הלילה
|
עומד מול צומת בחירות,
עוד אחת,
לא שונה או מיוחדת מהאחרות,
עומד ומחכה לעיתים שעות
|
זרם מוזר
לא הגיוני,
טענה כי
אדם מוזר
לא כמותו
ולא כמוני.
|
אני זורק חבלים קדימה,
שיחזיקוני,
ימשכוני,
וימנעו ממני לחזור,
|
אני אמשיך להביט במראה,
שעות ועוד שעות,
ומתישהו להשתקפות כבר ימאס,
ולגיוון היא תוריד גשמים
|
חום הצהריים כל כך נוכח כאן,
אתה עוד יותר.
|
את השמיים אסגור,
ועב ועננה לא ינוסו
|
כל יום אני הורג אותך מחדש
בראש שלי.
עכשיו אני מרגיש גדול.
|
גם אם,
אתם יודעים
דבר או שניים עליי,
אין בכם את היכולת
לצעוד או לפסוע
רגע או שניים מעליי.
אתם לא יכולים לתפוש אותי.
בבקשה.
|
בניתי בקתת עץ,
בקרבת צעדי היומיום שלך,
בתקווה שיום אחד תכנס,
ותבטיח לי דבר מה,
חיכיתי שעות,
לפעמים שנים,
ואתה לא מגיע
משום מה.
|
נפח למעשיי
רק מעצם עשייתם,
לעתים מתייצב מנוכר,
הכול כאן סובב סביבך,
הכול נעשה
רק כי נאמר.
|
השקט שביני ובינך
הוא אחד הדברים הרועשים ביותר
ששמעתי,
געגוע מהול באכזבה
|
ללילה יש צלילים משלו,
למשל השתיקה בלילה מצמררת,
בכל פעם שאתה קם נוצר חלל
ואין דבר למלא ריק שכזה
|
מיוחד.
אז למה התעקש
להפוך אותי
לכמו כל אחד.
|
במיני מעגלי אושר,
איך עליי להגיב?
עליי לדבר על גשמים?
שמא עליי להזכיר אביב?
|
בוחר בקפידה,
צבעים וצורות,
כדי שיחשבו,
כדי שיוכלו לראות,
אבל בין כל הצבעים,
בין הכחול לאדום,
החלטתי לרגע,
להיות עידן עירום.
|
השם שלי מורכב מארבע אותיות,
העניין הוא שהרבה מכירים בלי להכחיש,
הבעיה שלי בעיקר שהוא לא כל כך שמיש.
|
קצת שקט בבקשה,
כל כך הרבה אנשים
שאני מתפלל להיעלמותם,
רציתי לא להיות כאן,
|
אל תסתובב חזרה,
אולי אני לא באמת צריך,
ובעיקר אל תחשוב לבוא אליי,
אם אתה מתכוון להעליב
ולהביך.
אני לא בכיין.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
גם אני רוצה
תגובת מערכת!
תגובת מערכת: לא
נכנע לסחיטות
ואיומים,
והרצונות שלך
מעניינים לנו את
התחת |
|
