|
I'm a drinker with a writing problem
(Happy hour \ Eric Stoltz)
האהבה היא:
שני אנשים המתחברים אחד לשני
כדי לבנות אחד את השני
ובו זמנית להרוס אחד את השני.
הכל ולא כלום.
אהבה היא תמצית ושארית החיים.
כאב נצחי על תענוג רגעי.
האמת האבודה של השקר בשם "חיים".
עידן נאור. יליד 1983
מתחבא מאחורי שם בדוי
ולא מבין למה הוא מנסה שלא להתגלות
.
כאן נטמן
ג'ואי דיסט
קדוש מעונה ואיש צדיק
שהשקיע את חייו לחברה
ולתיקון האבל שנגרם לה
|
הוא עמד מול המראה כדי להתגלח ופתאום הוא שם לב שבמכרז החולצה
הלבנה שלו (או אולי קצת שמאלה משם) ישנו כתם אדום גדול
|
בסופו של דבר הוא התאבד אבל זה לא כאב למרות שהיא הייתה שם,
היא רק חייכה מין חיוך מוזר עצוב כזה זה והזילה דמעה ונופפה לו
לשלום.
|
במצב קטטוני עומד בפינה
היא ניגשת רק להגיד תודה
|
all broken inside
nothing to do
lounly and painful
is that how i must die?
is that how it should be?
|
driffted by hate
the hate and blackness
my life is going down
do not cross the river
|
כמו אגדת ילדים
היא פיה, משלימה את הלב
אני מפלצת. מחפשת הכאב
|
יקיריי, נולדנו בעולם קשה לאהבה
אל תשקרו, כולכם חדוריי שנאה
|
רוצה להבין, רוצה לדעת
רוצה לראות, רוצה לחוש
רוצה לחדור לך לתוך המוח
ולרגע אחד קצר
להבין איפה אני נמצא שם בפנים
|
בנסיקה תלולה
כלפי קרקע מוצקה
|
הם יוצאים להגן על המדינה
מנציחים אותם במצבה
|
האם היא בכלל רצתה אותי או סתם שיקרה?
הייתה זה התממשות של כמיהה ואהבה?
|
היינו טיפשים
היינו מאוהבים
|
נראה כי הכל מזויף
האם משהו בכלל מקורי?
אנחנו בורחים מהכל
מפחדים מעצמנו
מבועתים מהסוף
|
אבל הזמן בשלו
נע לו לאיטו
ופתאום הוא נגמר ומגיע הסוף
|
אולי שוב אזכה לחבק אותך בשעות ליל
לחוש את חום גופך ואת מקצב נשימותייך
לחוש בך שוב קרובה
|
היא יושבת בצד, בוכה
היא לא מבינה כמה כל דמעה מכאיבה
|
להתראות ילדה בשחור
אתגעגע ותמיד אזכור
רגעים של תשוקה
ימים של אהבה
את חיוכך לא אוכל לשכוח
לעולם ירדוף אותי הכאב
|
שמיים כחולים,עננים
דברים יפים
דברים חולפים
|
חשבתי שלא אפגע יותר
לא הסכמתי לאהוב
כדי לא להפגע
כדי לא לכאוב
אבל את שינית את המצב
|
לא ככה
לא ככה שכל פעם שניפגש אני רק ירצה לחבק ולנשק אותך
לא ככה שאת לא תחזירי לי אהבה ואני ישאר שבור
לא מסוגל
|
מקווה שהחורף השחור כבר יגיע
החורף שלא יזכיר עוד אותך
|
הקירבה מרחיקה
ההנאה מכאיבה
רגשות מזויפים
|
השמש מפרישה מבחוץ, הלילה מקפיא מבפנים
ביום אנשי החברה, בלילה זאבים בודדים
ממורמרים, כואבים, אנשים
|
וצביטה בלב
כן, זוהי אהבת אמת
ואני רוצה אותך איתי, ילדה שלי
|
עכשיו מה שנשאר ממנו זה מלנכוליה
כמו הסוף של בקבוק קולה עם הרוק והשאריות
המיץ של החיים שלו
סימבול קטן שפעם הוא היה פה
|
עד מתי?
במה אנחנו אשמים?
לא ביקשנו להיוולד לכזו מציאות
|
אני יודע שעליי להרפות
ברור לי שאני צריך לתת לך ללכת
אבל זה כל כך קשה
זה כואב כל כך
למה?
|
כולנו שחקנים
בדרמה מעוותת
כולנו שקרנים
|
ורוצה רק ללכת
ולעזוב את הכל
לשמוט כל פרט הקשור לחיי
להתחיל מהתחלה
לשנות את המנגינה
|
משהו נשבר
אינני מבין מה
משהו חסר בפנים
|
אל מול שקיעה אדומה
ליד בחורה מדהימה
|
לעולם לא שוברת את השקט
לא נותנת לי לעבור האת המרחק הקטן
הפער שתמיד היה שם ולא נסגר
|
לא יאומן כמה המדינה הגונה
|
זה כבר לא יחזור, מה שמאחורייה השתנה בזמן שניסית לפרוץ את
דרכך חזרה
|
מה קורה אם לובשים מסכה יותר מדיי זמן
אתה נהיה המסכה?
המסכה נהיית אתה?
אולי פשוט האתה נעלם ואנשים מכירים רק את המסכה שלך?
כשתמות, ישאר משהו או רק מסכה?
|
אתם חושבים שזה קל מה?
נראה נוח כל היום לשבת ולא לעשות כלום, לנוח ושרק יבואו וינצלו
אותי, שאני רק כלי להשגת המטרה, כדי שהחיים שלכם יהיו נקיים
ונוחים
|
למה לעזאזל הוא משוחח עם עצמו?
היא משגעת אותו עד כדי כך?
כנראה שכן.
חבל.
|
היא יצאה מהחיים שלי בגללי, זה אני שעזבתי. מאז אני מרגיש ריק
ובודד אבל לא הייתה ברירה הייתי חייב קצת לבד, אבל איפה השקט
שלי? איפה הלבד האבסולוטי הזה?
|
|
|
יו, סוף סוף
פרסמו סלוגן
שלי.
|
|
