|
עידנהמודע
יליד 1980 מכפר סבא
משתמש במילים מגיל קטן
גם במיתרים ומקלדות פה ושם
קצת מהכל אבל לא מספיק משום דבר כדי להסביר
ליל הסמים והסקס של אמש ניכר היטב באוויר. מרוב בגדים לא רואים
את הרצפה, יש שברים של רהיטים על התקרה.
ריח חזק שעלול למסטל את כל ברודוויי, ושאריות של מה שדומה
לשמלה של ז'אן פול גוטייה מפוזרות בכל עבר.
|
דקה שמונים וחמש. שלוש אפס להם ולשחקן שאני מחליף לוקח יותר
זמן לרדת מהמגרש משנשאר לי לשחק.
אני בוער מעצבים.
חתיכות קטנות של לבה זורמות לי בורידים ואני מתכונן כמו צ'יטה
אל הטרף...
|
אימא שלי לא לימדה אותי לשנוא
החיים לימדו אותי...
|
מחר זה יום אחד יותר מדיי.
קודם שתזרח השמש
ולפעמים נשמע כמו בוודאי אם רוצים.
אם רוצים.
|
ושוב רק שנינו או יותר נכון
כולנו רסיסים של אגו.
כמו קוביות של לגו.
בונים ממה שיש.
|
בדרך למעי הגס נתקע לי בסרעפת,
כל מה שרציתי להגיד.
לא טוב בפנטומימה כשכל האיברים שלי קופאים.
|
כמה דקות אחרי עוד עמדתי בין הסלון למטבח, חיכיתי שתיטרק גם
הדלת אצלי בפנים,
שאני אפנים.
זה נגמר.
זה לא ממש התחיל באמת למרות שאצלי בראש זה נגמר עם נכדים.
אצלו זה נגמר. נקודה.
|
שוב תחשוב על מהפיכה שבה כל העולם חי בלילה כמוך.
בנקים פתוחים בלילות, בקולנוע כל הלילה הצגות, רחובות הומים
בחושך וכבישים ריקים ביום.
8:43 בבוקר בסניף הבנק שלך. אתה מתעורר מהחלום.
|
כשסתם הייתי שוכב על הגב לא הבנתי איך לא משעמם לו ואיך הוא אף
פעם לא יוצא.
לא קפה. לא סיגריה.
|
המקרר שלי לא מרגיש טוב בזמן האחרון.
הספיק הרבה, אין מה להגיד.
הוא בן 67 (שנות מקרר),
והוא חולה.
|
מיכל ודובי חצו את השיא של מערכת היחסים שלהם.
ואז, רגע לפני מותה של התשוקה,
הגיעה השכנה החדשה.
|
בשלב זה נעצור, נתארגן.
כך אומר אז הסולם.
בטח שהוא לצידם, עומד ונאטם.
תן רק להשחיל את הרגל, הצוואר.
|
סרטי בורקס ונחים.
ונלחמים על האור,
אפשר לפתור זאת, אפשר לפתור זאת בלי מילים.
|
|
|
ציצים מחוצים
בתוך חזיות
הם לפעמים הסיבה
להמשיך לחיות. |
|
