|
"לאן עלי להמשיך מכאן?" שאלה אליס את החתול
"תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" ענה החתול
"האמת שלא חשוב לי כל כך" -ענתה אליס והוסיפה כהסבר-
"העיקר שאגיע לאנשהו"
"אם כך לא משנה באיזו דרך תבחרי, בסוף תגיעי לאנשהו,
בתנאי שתתמידי בהליכה"
עידן גיל. נולד במרץ 80 . גדל בראשון לציון. עשה
פעם תואר בתקשורת, היה פעם בדרום אמריקה. אוהב את
פיי שלו ושונא לכתוב בגוף שלישי.
מומלצי המערכת: בלונים. לגעת ביופי.
אני חושב עליה, על הנערה שלי באוטובוס. יד ביד במדרחוב צבעוני,
אורות זהובים של בתי קפה, פוסעת בשמלה פרחונית ופרפרים בלב.
אני נזכר בלילה ההוא שלנו, המיוחד. לא הרבה אנשים יודעים את
זה, שיש קקטוס אחד יחיד ומיוחד בעל צורה מכוערת וצבע דהוי,
שקוראים לו - לה - "מל
|
זה לא שאין בה פחד. ממש לא. הרי היא אנושית כמו כולם.
כרישים הכי מפחידים אותה. ואנסים. ואני אומר שמזל שאין
כרישים שאונסים או אנסים שמכרישים.
|
מישהו אמר פעם שאלוהים קיים בכל מקום...באוויר שנמצא ממש בחדר
הזה, בבתי הכלא בהם יושבים גם חפים מפשע, בבתי קברות של
חיילים, בחלומות, בתקוות...בדמעות.
|
והמחשבות שלה היו עשויות מבצק.
אני יודע שזה נשמע דבילי , אבל ככה זה היה!
היא אומרת שזה בגלל ....
|
היא אומרת שדמעות של עצב הן מלוחות
ודמעות של אושר הן מתוקות.
ואני אינני אומר דבר.רק עומד בחוץ
ומחלק בלונים לילדים קטנים.
|
אני אוהב אותה כל כך שלעיתים נדמה לי שאני ראשית כל אוהב אותה
ואחר כך, במקרה או לא, חיי את חיי וממצה את קיומי בעולם. הכל
שולי.
אהבתי ושנאתי ובין לבין השתדלתי לחיות.
מכך פחדתי
|
בארון הבגדים של אמא שלי גר איש קטן. הוא גר בדלת הפנימית בתוך
המראה הארוכה. האיש הזה נורא דומה לי, אבל הוא הפוך ממני כמעט
בכל דבר. למשל כשאני מרים את יד ימין למעלה אז הוא מרים את יד
שמאל וכשאני מסתובב אליו עם הגב ומציץ טיפה לאחור אז אני רואה
אותו מתרחק
|
למשל לפני שבוע ראיתי את הדמות שלי משתקפת בחלון ראווה
בדיזינגוף. הפנים שלי התלבשו בול על פרצוף של בובה עירומה ואני
רצתי הביתה באמוק ולבשתי על עצמי משהו. את מחשבת הפחד הזו
קברתי עמוק בבקבוק של ספרייט, מאלה שעשויים עוד מזכוכית.
|
התהליך של "הגשמת חלומות" היה נורא פשוט. החלום שלך עובר
למחלקת טיפול ראשוני
|
את הדמעות שלה הנחתי על כף ימין של המאזניים ואז גם אני
בכיתי.
אך המאזניים לא רק שלא זזו - הן גם המשיכו לשתוק.
|
וכל שרציתי היה לתפוס עלה אחד. שיפול לי אל תוך כף היד. שלא
יגיע לעולם למדרכה. שלא ימות לי. שישאר לנצח בשלכת.
|
אתה יודע שבשקיעה, אם ממש ממש מתאמצים, אפשר לשמוע את הרגע בו
השמש נוגעת בים?
|
בלילה חלמתי שאני כרוב. לא סתם כרוב, כרוב לבן.
אני יושב בערוגת הכרובים הלבנים שלך וכל הכרובים הסגולים
מקנאים בי.
|
...להפוך למולקולות של חמצן ולאויר שהיא נושמת
להכיר אותה מבפנים...לזרום בדמה אל תוך ליבה.
|
קוראים לזה צער, למה שיש לו בפנים. הוא הרבה יותר מזוקק מכעס.
הרבה יותר עמוק. המשקל הסגולי שלו קל יותר, לכן הוא כל כך
חמקמק וקל לו להתחפש למשהו אחר ולחלחל לך לא רק לאיברים
מוחשיים כמו כבד ולב, אלא גם לנשמה.
צער. יש מילה כזו.
|
ואם מישהו יקרא את המכתב הזה הוא עלול לחשוב שאני
משוגע...לא!!
אני סתם אחד , סתם אחד שנפל בפח האהבה והתאהב בדבר הזה שנקרא
'את'.
|
ואני...? פאסיבי כזה, אדיש למציאות. ערבים, יהודים, אינטרנט,
תאונות...
לא מעניין אותי במיוחד(הוצאת לשון פלצנית-ילדותית) ועם עיתון
אני רק צובע את החדר או עוטף דגים-באחריות.
|
לא הבנתי איך אפשר להתחבר למשהו כל כך חזק. ממש אהבה אמיתית -
מאלו שכתובות בסיפורים...רומיאו ויוליה , יעקוב ורחל ,
נפוליאון ועצמו..
|
הפינה של העצב באוטובוס נמצאת מאחורה בצד שמאל או ימין.
רצוי ימין כי רואים..
|
הכי חמוד היה האיש הדיגיטלי
החלטתי לקרוא לו מורטל. כדי שגם לו תהיה איזו זהות...
|
והשמש ניראית כאילו היא מתנה אהבים בשמים. שלל צבעיה המרהיבים
ומגוון הרגשות שהיא מציפה אותי כל כך אני לא יכול...
|
אולי אנחנו רק שחקנים במחזה
שאיש אחד עצוב מאוד כתב
|
לנעימת קול הפסנתר אני יושב....כותב לאלוהים:
אילו רק היה אפשר לתאר צלילים במילים.....
אילו רק היה אפשר לכתוב מה שמרגישים!!
|
ובן המלך שיצא מטירתו הרבגונית
נפל קורבן למציאות היומיומית
לבש כתום
|
זה לא חלום-זואשליה
כי החלום מלא תקווה
ואשליה-היא אהבה
או..אהבה היא אשליה...??
|
יש לה דיל עם אלוהים
ועכברי מעבדה
על 12 מנות קטנות של אושר
|
והחיוך שלה ממיס לי את הלב
אני שם רק בשבילה ובשבילה אני אוהב
ועוד תפילה אחת , מתחת לדמעות של אושר
ובשבילה אני פוקח את עיני בבוקר
ובשבילה...הכל יכול להיות
בשבילה אני אגשים את כל החלומות שלה
ואם היא רק תדע איך שהכל רק בגללה
אז אולי...אולי נתחיל הכל מ
|
בתחנת הרכבות על ספסל צהוב ישן
אני מגשים עוד משאלה , מעביר שם את הזמן
לא נוגע , לא שומע , רק את עצמי אני אוהב
אנ'לא צריך כבר אף אחד - אל תנסו להתקרב.
אל מול בניין אחד גבוה עם תמונה של בחורה
בתחנת הרכבות חיפשתי פעם אהבה
|
ממשיכים לשרוף..לזיין ולברוח--לחשוב שתמיד ינצח הכח
אך הגשם שחור , והוא לא משקר!!
|
וכשיגיע - אל תגידו לו שלא. תלמדו כבר לקבל
את השונה....כי בין בהיר ובין כהה לא חייב להיות הבדל!!
האיש שבי חושב שהוא אוהב.ומתאכזב..
|
אך זה הכל מבחוץ הצגה , מבפנים זה חוצב וכואב
אשליה של פנים וחיוך - נכנסת ישר אל הלב
כי ליצן החצר...יש שמעו בלילות הוא בכה
וכבר 7 שנים מאוהב באותה נסיכה
|
זה סיפור טיפה מוזר
על עכברת העיר ועכבר הכפר
ימים שלמים היו חברים לעט
לכן רבים תוהים, היכן הקסם כעת?
|
תמונות של ילדות
בין שבילים של שלכת
באלבום
זכרונות הם טיפה בתוך ים
|
"היא...שכסף לא יכול לקנות רגע בו היא מחייכת..
...היא..לא נשארו לי עוד מילים ואין בלב עוד כוח..."
|
והיא, היא את שלא זוכרת
או בחיים קצת אחרים
|
כשתבואי
אחרוט על ספסל חום בגן
את שמך בגדול, את שמי בקטן
|
בתי קברות כבר מלאים באנשים
ש'לאהוב' אצלם זו סתם מילה
|
לו רק רז אחד מרזייך ידעתי
את שאהבת. ששמרת אמוניו...
|
וילד עם בלון כחול קשור אצלו ביד
לזכר מי שלא נשכח , אבל נשאר לבד
|
נשבר כבר מהכל. אז תזיין וקום תברח
תכתוב לה שאהבת. שזה כאב כל כך
|
למה הם מתכווניו כשהם יורים בלי אבחנה
כשמלמעלה צועקים להם "חיילים בלי מטרה"
|
מרוב שיש כסף אין אושר
מרוב החלטות - רק אובדן
מרוב הקונפליקטים יש גשר
להחליט אם לכאן או לכאן
|
רצית לכתוב על ילדי שעשוע
עשויים מקלות צמר גפן מתוק
|
איך הייתי רוצה רק פעם אחת לצעוק לעולם
לצחוק ולירוק בפניכם הכל כך אלמותיות
ואולי זה האל שצוחק אחרון על כולם
|
אז תגידי לי, לאן הן נעלמו המנגינות
ומי ברא את הירח
ואם אפשר בחלומות לעוף רחוק רחוק
אולי נשכיר לנו מחר כדור פורח
|
ואל תגידי לי לשכוח ושהזמן את הפצעים הוא ירפא
עם לב שבור צריך ללמוד לחיות, כי אי אפשר ללכת לרופא
|
אני יכול לעצור באותו רגע את הזמן... כשמיכל גומרת או כשאני
מקיא
או כשסתם בא לי לתפור לרון את הפה. אחרת בשביל מה נהייתי סופר,
ראבאק???
|
"הפסיכולוג שלי אומר שזה משהו בבפנוכו שלי שעוצר אותי מלהשתחרר
ושאני חייב להתחיל להרגיש יותר חופשי - ורשם לי חופשה. שבוע
בסיני. כשחזרתי כלום לא השתנה. אז היא קיללה גם אותו. בטח, הכי
קל להאשים את הפסיכולוגים."
|
אני עצוב ומאושר כאחד. ואני תוהה על משמעות הדברים הקטנים אך
חולם לקחת את עצמי וללכת מפה. להיעלם. להיות אבק ברוח ולא
הניסיון התמידי להיות הרוח עצמה. אני כלום. אני ריק מכל. אני
רק אחד קטן כל כך שאם הוא ימות העולם לא יעצור אפילו ליום אחד.
אפילו לא לשעה. אפילו
|
אחר כך ברכב, עמדנו מול הים ברמזור שלא רצה כל כך להתחלף. השמש
צרבה לנו ת'עיניים וספק אם היינו רואים את הירוק מתישהו אלמלא
הצפירות. הדבק על הבולים בארץ כשר. אמרתי לו את זה בלי קשר
לכלום
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
לא סומך על שום
דבר שמדמם ארבעה
ימים ולא מת
שוביניסט |
|
