|
Life if but a narrow passage with transparent walls,
you can see everything around you, people living their
lives.
|
ושוב אתה פוגש אותה, ושוב אתם מתחבקים, ושוב היא מנשקת אותך.
הכל כרגיל, איך שהיא מסתכלת עליך בהערתה, איך שהיא מנשקת אותך,
איך שהיא אוהבת אותך, בלי להסס. איך שזה בא לה בטבעיות, כאילו
ככה זה הנכון, וזה מה שצריך להיות, אתה והיא, כשהיא עושה כל מה
שהיא יכולה בשב
|
אני שונא את החיוך שלך, שקשה לי שלא לנשק
אני שונא את העיניים שלך, שממשיכות לנצח ויותר
אני שונא את כמה שאת אוהבת אותי ולא מבינה בעצמך
אני שונא את הילדה שבך שתמיד גורמת לי לחייך
|
אלו לא החיים שלי
אלו החיים של מישהו אחר, מישהו עצוב
החיים שלי שמחים, ונכונים
אני כלוא כאן, ולא יודע איך לברוח
|
אני שוב רואה אותה
שוב מחייכת, שוב מדברת עם חברה שלה
שוב הולכת הביתה
שוב לא אמרתי לה שאני אוהב אותה
|
אז אני שותה עוד משקה אחד, ואולי עוד שניים
לעזאזל, עוד חמישה, אני עדיין על הרגליים
ועכשיו, כשהדם שוחה לו בים של אלכוהול, הכל טוב יותר
אני מתעורר מהיקיצה לתוך תודעה גבוהה יותר
|
איך אני אמור להתמודד עם האושר, כשהאושר תמיד מביא איתו כאב
ואיך אני אמור להתמודד עם השמחה, כשאחריה תמיד באה העצבות
|
|
|
אני שונא.
מתוך הביוגרפיה
של רגזני W.
דרדסון |
|
