|
ע. שומר הוא שם העט שלי זה זמן רב
נסיבות החיים, השיגרה ועצלות אנושית הביאו אותי
להדיר את רגלי
בשנים האחרונות מכתיבה בכלל ומהאתר בפרט.
וכעת אני שוב כאן,
נעים לשוב.
נעים עוד יותר לקרוא את התגובות ולקרוא ביצירות
הרבות שנוספו
סליחה שלוחה לכל המגיבים שלא נענו, וחלקם כבר לא
באתר.
ממשיך לסגוד למילים... להאמין בכוחן.
"מילים פצעו אותי, וירפאו אותי, אם תאמין בכך" (ג'ים
מוריסון)
כשהשחור הכללי הופך אפור,
משתנים סדרי בראשית,
וחומות ההבנה המקורית, קורסות לענן אבק,
המכסה את פני השמיים.....
|
אחרי שתלכי כל שישאר
זה עוד שיר לספר השחור,
ומספר טלפון יתום,
ללא תוכן.
|
בגרות היא ריקנות.
קירות ריקים מילדות נשכחת,
הטמעת העבר באישיות מתפתחת.
|
מתמרן רגשותיה ממרחק בטוח,
לחיצות מתונות (על נקודות תורפה ידועות וברורות),
מניעות אותה בתנועה מדודה,
לפורקן אמיתי, משחרר ומענג
|
וכל שנותר עד אז, הוא לחיות את החיים הכפולים,
את אלו אותם אנו חיים, ואלו שאנו הוזים.
וכשנמות, מי ידע עלינו, עליך ועליי עכשיו
|
ואין זה אלא מוות טבעי של פרפר בתשוקה.
כזה הוא, פשוט, לא תכליתי, חי בכדי למות,
ובדרך, בדרכו, הוא מעניק הנאה וחיים וזהו.
|
הרי אין אני אלא בושה לחברתכם הנעלה,
גבנון מעיק, כבשה שחורה,
כתם שחור על נזר הבריאה.
בוזו לי ושימו אות קין למצחי, לאמור
כאן מתהלך אדם אמיתי.
|
המיתו אותי לחסד העולם,
שחטו אותי כי אני מסוכן,
טווחו בי היות וממילא אני כאן.
קברו אותי, סקלו אותי תלוני ירו בי,
אני הוא אני, ולעולם אשאר אדם.
|
שירי הינו מוחי העייף והיגע
שנמס בחום יאוש,
ונשפך דרך דיו מכתימה,
על גבי נייר כתיבה.
|
עף, נסחף, שוקע, ושוב צף, מנסה למצוא ייעוד והכוונה.
מתמתח, מזדקף, מתאמץ חודר ומתפרק.
מנשק מלקק מפריד ומחבר.
מענה, מענג, נושך , סורק, מבריח ושוב מקרב.
נלחם, מתרצה, נכנע, נרגע, מתלהב, מתלהם, מתרגש ונוחת.
ומכל הפעלים עדיין פסיבי ללא פעולה.....
|
כשזאב הערבה יפרוש כנפיו,
מעל למרחב מפל הזמן,
אשר זורם ונשאר במקומו,
ויגע לשניות מספר, באמת הניצחית.......
|
שמתי את כל ביצי
בסלי היחיד.
תהפוכות המציאות
(המדומה או זו המיידית)
הפכוהו.
|
...אז העמדתם אותי אל קיר,
ומוחי נפגש אישית עם האוויר.
אך בכך לא הרגתם את רוחי
החיה בשירי ובלם של אוהבי.
אדם חופשי אני,
אדם מת אשר יחיה לנצח.
|
ראיתי ילד נחמד
עם מדים
שמחקו
תמימות
מעיניו.
|
ויהיו אלו תחילת ימי הקיץ, עת השמש ופריחת האני.
אינני יודע אם בכך האשם, או סתם במוחי שלי, אך לפתע התעניינתי.
|
המטרה מקדשת את האמצעים,
שמעולם לא רצו להיות קדושים,
וילדים מתים כבר אינם רואים,
הורים בוכים על מטרות לא קדושות
ואמצעים חיליים.
|
1 פקיחת עין ריאלית בעולם של הזיות.
1 נפש עדינה, סופחת חוויות.
קורט דימיון.....
|
ורק אתה תפיל את עצמך,
רק אתה תהרוג את עצמך,
רק אתה,
פיטר פן.
|
לעגו לי, עלצו בי, עלבו וקלסו בי ילדי,
זהו אני ואלו הם חיי.
|
מישהו צבע את פנייך
באדום של סומק עז,
והוסיף, באמנות רבה, גם דמעה
הזולגת ומשאירה נתיב נוצץ,
בלבן שקוף על פרצוף אפרורי.
|
בן שורות צפופות של דברי קידושין,
שם קיראו את גופי הכתוב בשיטין.
קראו אותי מתוך הכתובים,
הביעו את רוחי בפיות משוררים,
שירו אותי בקול בקהל אלפים.
|
הזאבים מריחים
את ליבי הכבשה,
ובאכזריות מציאותית
הם...
|
וכמה יוכלו לאמור שהם מימשו את מילותיהן הכבושות בנייר?
כמה פנטזיות יכולות להעיד,
על מעבר ממוח קודח לכדי הגשמה עצמית?
אני מוצא בך מפלט ואתגר ומקור ואידיאל.
|
|
|
אל תסתכל בקנקן
אלא בפוטוגניות
שלו.
צאן מרעיתו אחרי
ביקור אצל עדי
ברקן. |
|
